A+ 100%A-

מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהסגירה

מקורות על שילה הקדומה

מיקום שילה

" לא יסור שבט מיהודה מחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים" (בראשית מ"ט, י')

"ויאמרו הנה חג ה' בשלו מימים ימימה אשר צפונה לבית אל מזרחה השמש למסילה העולה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה" (שופטים כ"א, י"ט)

"וירץ איש מן בנימין מן המערכה ויבא שילה ביום ההוא ומדיו קרועים ואדמה על ראשו: ויבוא והנה עלי יושב על הכיסא יד דרך מצפה כי היה לבו חרד על ארון האלוקים והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל העיר: וישמע עלי את כל הצעקה ויאמר מה קול ההמון הזה והאיש מהר ויבוא ויגד לעלי. (שמואל א', ד, י"ב-י"ד)

"ודע כי כמו שהוא נסמן בסוף ספר שופטים כן הוא היום. שתחילה תמצא מימינך לבונה שקוראים לו לובן, תעלה עוד כאלף אמה ותמצא על שמאלך עין מים ושם שביל, תלך בו למזרח נוטה לדרום כמו שעה ושם הוא שילה. עוד היום שם כיפה קורין לה 'קבת אלסכינה' וסמוך לה מקום קורין לו 'מאידא בני ישראל' כלומר לוחות." (כפתור ופרח, א, פרק י"א, עמ' רצה)

"ישבנו על גל החורבות הזה לארוחה, ואחר כך קראנו את המעשה בעלי ושמואל. לעינינו השתרע נוף ללא בית, וכמעט ללא עץ. עמקים מתפתלים, רחבים מכדי להיקרא גאיות, בתוך אמפיתיאטרון של גבעות שוממות, מעוגלות, צחיחות וטרשיות, אבל לא ציוריות- אלה כל פרטי הנוף המטושטש הזה. מתעוררת אפוא מאליה מה טעם הכבוד, שזכתה שילה להיות מרכז דתי של ישראל במשך דורות רבים כל כך, ומקום ההיאספות, שבו חילק יהושוע בן בון את הארץ לשבטים? טעם אחד ימצא אולי באפרוריות טבעית זו עצמה, בבחינת מחאה נגד עבודת האלילים של יושבי הארץ, אשר השכינו אליליהם על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן, שהרי כאן אין לו צוק נישא ולא ארז מלכותי, לא תהום עמוקה ולא מעין מהפכה..." (הנרי בייקר טריסטראם, מסע בארץ ישראל, 1864-1863, ע"מ 123)

אלקנה וחנה

"ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה ועלי הכהן יושב על הכיסא על מזוזת היכל ה' והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה: ותדר נדר ותאמר ה' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתת לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו... ויהי לתקופות הימים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את שמו שמואל כי מה' שאלתיו... אל הנער הזה התפללתי וייתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו" (שמואל א' פרק א')

"אלקנה, ואשתו בניו ואחיותיו וכל קרוביו היה מעלה עמו לרגל, ובאים ולנים ברחובה של עיר. והייתה המדינה מרגשת והיו שואלין אותן לאן תלכו? ואומרים לבית ה' שבשילה שמשם תצא תורה ומצוות, ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך יחד? מיד עיניהם משגרות דמעות, ואומרים להם נלך עמכם? ואומרים להם הן! עד לשנה הבאה חמישה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים, עד שהיו כולם עולים, אמר לו הקב"ה אלקנה! אתה הכרעת את ישראל לכף זכות, וחנכתם במצוות, וזכו רבים על ידך. אני אוציא ממך בן שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצוות. הא למדת שבשכר אלקנה- שמואל." (ילקוט שמעוני)

עקרה\רחל                                                                                                                                     "בן לו היה לי ילד קטן שחור תלתלים ונבון לאחוז בידו ולפסוע לאט בשבילי הגן ילד קטן.                               אורי אקרא לו ארי שלי רך וצלול הוא השם הקצר רסיס נהרה לילדי הקטן השחרחר אורי אקרא.                   עוד אתמרמר כרחל עוד אתפלל כחנה בשילה עוד אחכה לו"

חגים בשילה

"אמר רבי שמעון בן גמליאל, לא היו ימים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולים- שלא לבייש את מי שאין לו." (תענית)

"אם תאמר אותם שנים ושבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו היה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עיירותיהם של ישראל, יום אחד ללכיש, יום אחד לעגלון, יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים, וילמדו אותם דרך ארץ בשנה בשתיים בשלש בארבע בחמש עד שיתיישבו ישראל בארצם, יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם כלו שברא מסוף העולם ועד סופו, הם לא עשו כן אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם כל אחד ואחד רץ לכרמו ולזיתו ואומר שלום עלי נפשי שלא להרבות הטורח. שנו חכמים במשנה הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה והוי שפל רוח בפני כל אדם ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך. וכשעשו בגבעת בנימין דרכים מכוערים ודברים שאינם ראויים יצא הקב"ה להחריב את העולם כולו ונפלו מהם שבעים ושנים אלף ומי הרג אותם סנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס עמהם." (לקוט שמעוני שופטים, רמז ס"ח)

חלוקת הנחלות

"ויקהלו כל עדת בני ישראל שלה וישכינו שם את אהל מועד והארץ נכבשה לפניהם. וישלך להם יהושוע גורל בשילה לפני ה' ויחלק שם יהושוע את הארץ לבני ישראל כמחלקתם" (יהושוע, י"ח)

"שבתחילה לא נחלקה אלא לשנים עשר שבטים... ולא נחלקה אלא בגורל, שנאמר אך בגורל, ולא נחלקה אלא באורים ותומים שנאמר על פי הגורל. הא כיצד? אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושוע וכל ישראל עומדים לפניו. וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו, והיה מכוון ברוח הקודש ואומר: זבולון עולה, תחום עכו עולה עמו. טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו... וכן כל שבט ושבט." (ב"ב קכ"ב ע"א)

משכן שילה

"באו לשילה , נאסרו הבמות. לא הייתה שם תקרה אלא בית אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן. והיא הייתה מנוחה, קדשי קודשים נאכלין לפנים מן הקלעים וקודשים קלים ומעשר שני בכל הראה"... (זבחים פי"ד מ"ו)

"ת"ך ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים שנה חסר אחת, ימי אהל מועד שבגלגל ארבע עשרה, ז' שכבשו וז' שחלקו, ימי אהל מועד שבנב וגבעון חמישים ושבע, וכתיירו לשילה- ג' מאות שנים ושבעים חסר אחת." (זבחים קי"ח ע"כ, ירו' מגילה ספ"א)

"תניא כשמת עלי הכהן חרבה שילה"... (זבחים קי"ח ע"ב)

"אמר רבי חייא בר אבין אמר ר' יהושע בן קרחה: סח לי זקן אחד – פעם אחת הלכתי לשילה והרחתי ריח קטורת מבין כותליה." (יומא ל"מ, ע"ב)

"אין בין שילה לירושלים אלא... קדושת שילה יש אחריה התר, וקדושת ירושלים אין אחריה" (מגילה א, יא)

"אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלים קדשים ומעשר שני בכל הראה, ובירושלים לפנים מן החומה" (מגילה א' יא)

"וייפול על צווארי בנימן אחיו כמה צווארין הוו ליה לבנימין?                                                                   אמר רבי אלעזר: בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין להיחרב ובנימין בכה על צוואריו בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד להיחרב."  (בבלי, מגילה, ט"ז/ב)

"חורבן שילה היה בעשרה באייר, היינו בימי הספירה. ונמנה בין הימים שראוי להתענות בהם." (ילקוט מעם לועז)

"כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו  אשר שיכנתי שמי שם בראשונה וראו את אשר עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל" (ירמיהו, ז, י"ב)

"כיוון שנכנסו לארץ, העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו וחילקו. ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא הייתה שם תקרה. ושלוש מאות שישים ותשע שנה עמד משכן שילה וכשמת עלי חרב ובאו לנב ובנו שם מקדש וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש. ומגבעון באו לבית עולמים (ירושלים). וימי נב וגבעון שבע וחמישים שנה" (רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פ"א, ה"ב) 

 

(ספר כפתור ופרח פרק יא [מסלול ד] ) :  'שילה,  הוא לדרום שכם כשלש שעות ביושר, אלא שנוטה מעט למזרח, והוא בדרך עלותך לירושלם, והמסילה העולה משכם לירושלם, מניח שילה אל שמאל העולה, והוא לסוף השליש הראשון,  וקורין לו (בערבית) 'סאילון'.

ודע, כי כמו שהוא נסמן בסוף ספר שופטים (שופטים כא, יט) כן הוא היום, שתחלה תמצא על ימינך לבונה, וקורין לו 'לובין'. תעלה עוד כאלף אמה, ותמצא על שמאלך עין מים, ושם שביל, תלך  בו למזרח נוטה לדרום כמו שעה, ושם הוא שילה, עוד היום שם כיפה, קורין לה 'קובה אל סכינה' (כפת השכינה), וסמוך לה מקום קורין לו 'מאידא בני ישראל', כלומר לוחות. ואל דרום שילה הוא בית אל, וקורין  לו 'ביתאי', הפילו הלמד. והיה לו לומר המסילה העולה משכם לבית אל, שהרי לבונה גבוה משכם, ושילה מלבונה, ובית אל משילה. בספר ירמיה (ז, יב), כי לכו נא אל מקומי אשר בשילה אשר שכנתי שמי שם בראשונה, וראו את אשר עשיתי לו, מפני רעת עמי ישראל'. עכ"ל.