A+ 100%A-

מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהסגירה

תל שילה מאמר מחקרי יהודה ושומרון

 

ממצאי תקופות הברונזה התיכונה II והברזל בשטח J2 בתל שילה

מחבר: ד"ר עופר גת

 

בקיץ שנת 2011 חודשו החפירות הארכיאולוגיות בתל שילה, "המרכז העל שבטי הראשון" של האוכלוסייה הישראלית (פינקלשטיין, 1990: 102). בעונת החפירות הראשונה התרכזו העבודות בחלקו הדרומי של התל (שטחים N1 ו – N2) ובשתי העונות שלאחר מכן (בשנים 2012 – 2013) התרכזו אלו בחלקיו המערביים (J2) והצפוניים. הראשון לדגום את תל שילה היה א' שמידט, אשר בשנת 1922 ערך חפירת בדיקה ראשונה בתחומי התל  (Albright, 1923: 10 – 11). לאחריו, התקיימו בתל שלוש עונות חפירה אשר נוהלו על ידי משלחת החפירות הדנית שבראשה עמד ה' קייר בין השנים 1926 - 1932 (Kjaer, 1927, 1930, 1931). בשנת 1963 התקיימה עונת חפירה נוספת בראשותו של הולם נילסן ובשנת 1969 פורסם הדוח המסכם את תוצאותיהן של עונות החפירה כולן (Buhhl and Holm Nielsen, 1969). בשנים 1981 – 1984 התקיימו ארבע עונות חפירה נוספות (האחרונה עד לחידוש החפירות בתל שילה על ידי המשלחת הנכחית מטעם קמ"ט ארכיאולוגיה) על ידי המחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן בראשותו של י' פינקלשטיין (Finkelstein, Bunimovitz and Lederman, 1993).

 

מושגי מפתח: תל שילה, תקופת הברונזה התיכונה II א', תקופת הברונזה התיכונה II ב' תקופת הברזל א, תקופת הברזל ב', בית ארבעת המרחבים, ביצורים, חומה, חומת קדמות ונסוגות, חלקלקה, קיר שן, מרחב, קנקני שפת צווארון.

 

החפירות

שטח J2 ממוקם בפינתו הדרום מערבית של התל (ראה איור. 1.) דרומית לשטח C בו התגלה מכלול המחסנים המתוארך לתקופת הברזל 1 (Finkelsteinn et al, 1993, p. 15). מבנהו הטופוגראפי של השטח כשל שלוש מדרגות הממוקמות על גבי ציר הסימטריה דרום צפון, המהוות תוצר נכפף של שרידים אדריכליים מאסיביים המתוארכים לתקופת הברונזה התיכונה II: המדרגה העליונה הצפונית, המדרגה התיכונה והמדרגה התחתונה הדרומית. כאמור, חלוקה מתודולוגית, טופוגרפית מדורגת זו מוכפפת מן ההפרדה המרחבית המהווה תוצר מבנָה הקדום של העיר מתקופת הברונזה התיכונה ומתאר חומתה המאסיבית אשר שרידיה ניכרים בחלקו הדרומי והמערבי של השטח ומדרון החלקלקה הממוקם ממערב למדרגה התיכונה והמגדיר את גבולה זה.

איור. 1. תל שילה תכנית כללית

 

ייצוגיהן של חמש תקופות עולה מתוך תוצאות החפירה: ביזנטית, רומית קדומה, ברזל ב', ברזל א' ותקופת הברונזה התיכונה II (ראה איור. 2.) בולט כי מאפייני המבנים מן התקופות השונות (המאוחרות לתקופת הברונזה התיכונה) מיקומם והגדרתם הפונקציונאלית בכל אחת מן המדרגות שונה. שונות הגדרתם המבנית נובעת "מיחסי הגומלין" המתקיימים בניהם ובין התכתיב האדריכלי הקדום להם – חומת העיר מתקופת הברונזה התיכונה II. נוכחותן המאסיבית של יחידות אדריכליות צבאיות אלה הגדיר את תפיסת בנאיהם, את אופיו, תכניתו ומיקומו של המבנה.

כך עולה כי בתקופות המאוחרות ובולט הדבר במיוחד בתקופה הרומית הקדומה, כי  תפיסתם של בנאי תקופה זו את תשתית החומה היא כשל מסד למבניהם אשר מוקמו על גבי ראשה ועל גבי החלקלקה לאחר פילוסה, ומכאן שממוקמים בעיקר בחלקיו הפנימיים של התל. לעומת זאת (אך כפי העולה מנתוני עונת החפירות של קיץ 2012 כי לא באופן מוחלט) בנאי תקופת הברזל 1 בחרו להשתמש בקיר החומה הקדומה בו פגשו עם התיישבותם במקום "כקיר עוגן" אליו נסמכו על ידי בנייה צידית הנשענת עליו ועשו בו שימוש כאחד מכותלי המבנה. תפיסה מרחבית סינכרונית זו הכתיבה את עיקרם של ריכוזי המבנים מתקופה זו בעיקר בחלקיו החיצוניים של התל. מקומו של הדיון אודות תפיסה מרחבית דיאכרונית זו אינו כאן ושמור לחיבור מדעי נפרד אחר.

 

איור. 2. שטח J2 תכנית כללית על פי חלוקה לתקופות

 

התקופה הרומית הקדומה והתקופה הביזנטית

ממצאי התקופה הרומית הקדומה ניכרים בכל שלושת המדרגות של שטח J2 (ראה איור 3.). נוכחותם של אלה בולטת בעיקר במדרגה התיכונה ובמדרגה העליונה. שרידיה של תקופה זו במרחב המדרגה הדרומית נראים, אך אלו קלושים מאוד, עובדה הנובעת מתהליכי בלייה וסחיפה אשר הביאו להריסתן של יחידות אדריכליות באזור זה של השטח כתוצר מבנהו המדורג ופעילות חקלאית מאוחרת אשר לקחה חלק במקום. במבנה המגורים אשר התגלה במדרגה התיכונה נראים שינויים מבניים כסגירת פתחים ורצף אופקי של מפלסי רצפות אשר לקחו חלק במהלכה של התקופה הרומית הקדומה ומייצגים תתי שלבים בתוכה (לתקופה זו וממצאיה יוקדש חיבור נפרד).

 

שרידי התקופה הרומית הקדומה במדרגה התיכונה

כאמור, הגדרתם הפונקציונאלית של המבנים על גבי המדרגות שונה זו מזו. עיקר הממצא מתקופה זו התגלה במדרגות התיכונה והעליונה ואילו בזו התחתונה הדרומית התגלו שולי הממצא בלבד. במדרגה התיכונה לכל אורכה (על גבי ציר הסימטריה דרום צפון) ובהתאמה למתאר קירה של חומת העיר והחלקלקה הניגשת אליה המתוארכות לתקופת הברונזה התיכונה הממוקמות מדרום ומערב התגלה מבנה מגורים רחב מידות: 18X18.5 מ'. זה נבנה מסביב לחצר מרכזית פנימית צרה וארוכה (11 X4.5 מ'). החצר, מוקפת חדרים מכל עבריה, למעט בצידה הצפוני המוגדר על ידי נסוגת החומה הכנענית וחלקה הצפון מזרחי אשר טרם נחפר.

גבולותיה של החצר הוגדרו כאמור מצפון על ידי קיר הנסוגה הדרמטי (W-5103) של חומת הברונזה התיכונה מזרחה (אורכה 6.5 מ'.) אשר יצרה הפרשי גבהים עם המדרגה העליונה (כשני מטרים) ומדרום על ידי קירו הצפוני של חדר בן התקופה אשר קירו התוחם מדרום נבנה על גבי ראש החומה שנבנתה כמדורגת באזור זה (ראה דיון בהמשך). חציה הדרומי של החצר רוצף בחומר גירי לבן אשר מקורו מחומר החלקלקה אשר נכרה כחלק מפילוסה לשם בניית חדריו המערביים של מבנה המגורים ואילו בחלקה הצפוני של החצר לא התגלה ריצוף ונראה כי הפעילות היום יומית אשר לקחה בו חלק התקיימה על גבי מפלסה של אדמה כבושה או ישירות על גבי סלע האם.   

במרחבה הצפוני של החצר התגלה מערך מתקנים חצובים בסלע: ארבעה ספלולים בעומקים שונים הנעים בין 15 סמ' ל- 30 סמ', בור מים ופתחה של מערה בעלת חצר גישה מדורגת בעלת בריחי דלת הממוקמת בקצה המזרחי של החצר. בחצר המערה התגלה שפך קראמי גדול הנוסף לזה שהתגלה בחלקה הדרומי אשר למעשה מציין את ביטולו האפשרי של השימוש במכלול זה בתקופה הרומית. אודות הרצף הסטרטיגרפי  המרובה באזור זה קשה תיארוכו של המכלול האמור וזה ייבדק לגופו עם חפירת חלל המערה עצמה והחצר.

מצידה המערבי של החצר המרוצפת התגלו שלושה חדרים מקבילים. בקיר המזרחי של שני החדרים הדרומיים המבדיל בינם ובין מרחב החצר המרכזית נקבעו כניסות מקבילות המובילות אל החצר וממנה. בין שני הפתחים התגלו שני מתקנים: האחד בנוי כספלול שקוע ברצפת החצר ועשוי מחומר החלקלקה אף הוא. המתקן האחר, הסמוך למתקן הראשון מצפון מזרח בנוי מלבנים צרופות אדמדמות ומתארו מלבני (לא ניתן להגדיר את תפקידו). בחלקה הדרומי של החצר התגלה מוקד אפר ושבריהן של לבני טבון.

מדרום, מוגדר כאמור גבולה של החצר על ידי חדר בודד. הגדרתו של חדר זה שונתה בשלביו המאוחרים בתקופה הנדונה וזה הוסב למוקד בו רוכזו (וככל הנראה גם שוברו) כלי חרס רבים. במרחבו הדרום מערבי של מבנה המגורים נקבעה חצר נוספת הקטורה על ידי קירות מצפון  ומזרח, בה התגלו מספר סירי בישול באתרם.

ממזרח התגלו שתי יחידות מבניות מקבילות הדומות בתכניתן. אלו בנויות מחצר קדמית בנויה סגורה או שמה משני חדרים צמודים המחוברים ביניהם על ידי כניסה בנויה. היחידה הצפונית יותר מבין השתיים נסמכת אל החצר ממזרח ואילו היחידה הדרומית מקבילה לחדר הדרומי ואינה משיקה עם גבולות החצר. יחידה מבנית זו נבנתה על גבי שרידי ראש החומה הכנענית וצמודה לה מחלקו הפנימי של התל ומסבה את רצועת מפלס ראשה ורוחבה (2 מטרים) למתחם בישול צר בו התגלו שני מוקדי אפר ושבריהם של סירי בישול.

סופו של השימוש במבנה המגורים הנדון קשור בתהליך נטישה סדור. במרבית החדרים (פרט ליחידה המבנית הצפון מזרחית אשר רמת השתמרותה נמוכה) התגלו מפלסי רצפות. בכל המקרים בולט "הסדר" בו הושארו מעט הכלים אשר נזנחו מאחור סדורים על גבי רצפות החדרים וללא סימני שריפה כלל. קיימת הבחנה פונקציונאלית ברורה בין המרחבים על פי סוגי הכלים שהתגלו בהם.

 

שרידי התקופה הרומית במדרגה העליונה

במדרגה העליונה מן התקופה האמורה התגלה מבנה רחב מידות ומרשים באיכות בנייתו אשר ממנו נחשף חלקו המערבי בלבד. נראה כי עיקר המבנה (על פי המשכי הקירות אשר טרם נחפרו) מתפתח מזרחה לפנים התל. מידותיו של המבנה עד כה 20X12 מ'. גבולותיו של זה מדרום ומערב ותכניתו הוגדרו על ידי מתארו של קיר החומה המערבי (כיוונו צפון דרום) (W-5173) וקיר הנסוגה הדרמטי (אורכו 6.5 מ') מזרחה (W-5103) ובהתאמה להם.

 

האגף הדרומי

אגפו הדרומי של המבנה מיוצג על ידי מכלול מחסנים ארוך וצר אשר כיוונו מערב מזרח.

בנאי המבנה ניצלו את פינתה מזרחה של נסוגת החומה מתקופת הברונזה התיכונה, כך שקירו הדרומי של מכלול המחסנים נצמד אליה מצפון. זה בנוי כשני חדרים אורכיים וצרים המופרדים על ידי קיר אשר בו נקבעה כניסה שקישרה בין שני המרחבים. מידותיו של המחסן המערבי: 5.7X3.9 מ' ומידותיו של המחסן המזרחי אשר לא נחפר בשלמותו: אורכו עד כה 6 מ' ורוחבו 3.9 מ'. במרכזם של קירות החדרים, ובמרחקים קבועים מפינותיהם וביניהן (2 מ'), הוצבו אומנות, המהוות עדות לקיומה של קומה שנייה אשר לא שרדה ושתמכו את תקרה. במחסן המערבי לא התגלתה אומנה בקיר הדרומי אלא מדף הבנוי גל אבנים (W-5307) אשר נקטע על פי קו סדור ממערב למזרח לכל אורכו של קירו הדרומי (1.3X 5.7) אשר שימש בנוסף לתשתית הדרומית של קשת גם להנחה של כלי אחסון. נראה כי מקורו של גל אבנים זה מתקופת הברונזה התיכונה II. חלקו המזרחי מהווה את שרידי דופנה הפנימית של החומה ואילו חלקו המערבי נראה כגל האבנים אשר הושען על גבי דופן החומה מחלקה הפנימי של העיר (פינקלשטיין, 1987: 196).

על גבי תשתית קדומה זו נבנה דופן הקיר מן התקופה הרומית (W-5443), שאת התפר בין השלבים האדריכליים הללו ניתן לראות בברור בחלקו המזרחי של המדף. צמד החדרים נבנה במפלס הנמוך כבמטר וחצי ממפלס רצפתו של האגף הצפוני ולמעשה שימוש כמעין חצי קומת מרתף. הכניסה אל מכלול המחסנים נקבעה בפינתו הצפון מערבית של המחסן המערבי במפגש הקיר הצפוני של המכלול (W-5175) עם קיר החומה הכנענית (W-5173). הממצא הקראמי בשני החדרים היה דל והכיל בעיקר שברי קנקנים וקערות הטיפוסיים לתקופה; זה התגלה על גבי רצפה עשויה טיח אשר תשתיתה עשויה מאבנים קטנות שנבנתה ישירות על גבי מפלסה של סלע האם.

האגף הצפוני

כאמור, גבוה מפלס רצפתו של האגף הצפוני ממפלס רצפתם של חדרי המחסנים כבמטר וחצי. ניכר, על פי הנתונים המצויים בידינו עד כה, כי בתקופה הרומית הקדומה היווה אזור זה חצר גדולה ופתוחה אשר רוצפה בפסיפס העשויה מאבני פסיפס קטנות בצבע לבן. מידותיה של החצר 12X9 מ'.חלקים מרצפת הפסיפס פורקו בשלב השני של המבנה המתוארך לתקופה הביזנטית אך שירידה ותחומה ברורים מאוד על פי קווי הטיח של תשתיתה אשר השתמרו היטב. ניכר כי זו לא ניגשה אל החומה הקדומה מתקופת הברונזה התיכונה ונעצרת כשני מטרים ממזרח לה.

בחלקה המערבי של החצר המרוצפת פסיפס התגלתה שורה של שמונה ספלולים המדופנים פסיפס אף הם. הרצפה ממשיכה עוד כחצי מטר לאחריהם לכיוון מערב ונעצרת כאמור כשני מטרים מקיר החומה מתקופת הברונזה התיכונה II ב'. עומקם של אלה משתנה ונע בין 0.4 מ' ל – 0.25 מ'. צמוד לשורת הספלולים ממזרח ניכר קו של קיר צר (W-5383) שרוחבו כחצי מטר בלבד. מידות רוחבו של הקיר מעלות את הסברה כי זה לא נישא לכדי גובה רב מפאת רוחבו. שתי אפשרויות עולות בהקשרו של זה: האחת, כי האמור הוא בקיר אשר שימש תמך לחלקה המערבי של הרצפה. האפשרות השנייה, כי זה מהווה מייצג של סטילובט אשר עליו הונחה שורת עמודים (מעבר לקו הקיר לא התגלו שרידים אשר עשויים להעיד על נוכחותם של עמודים אלה).

תפקידה של שורת הספלולים אינו ברור דיו. נוכחותם של ספלולים בודדים ידועים ממכלולים מאוחרים של כנסיות, הסמוכים על פי רוב למפתנים כאגן אליו רוכזה פסולת מרצפת הפסיפס. דוגמא לכך ניתן לראות גם בשילה במכלול הכנסייה אשר נחפרה על ידי המשלחת הדנית (Andersen, 1985, p. 66; דדון, 1997). ספלולים מעין אלה ידועים ברקורד הארכיאולוגי גם בתקופה הרומית הקדומה. אחת הדוגמאות היא מכלול ארמון השונית המזוהה עם בנייתו של הורדוס, אשר בריכת השחייה שבמרכזו הוקפה שקעים משלוש עבריה אשר נועדו לשתילה של צמחים (נצר, 2000: 2). כאמור, תכניתו של המבנה והגדרתו טרם ידועים מאחר וחפירתו של זה טרם הושלמה.

ממזרח ניגשת רצפת הפסיפס אל קיר אשר עד כה נחשפה דופנו המערבית בלבד (W-5275). אופיין של אבני בנייתו בשני נדבכיו העליונים של הקיר אשר שרדו שונים. שני נדבכיו בנויים אבני גזית גדולות; הנדבך התחתון, איכות שיטוטו גבוהה מזה העליון ושרידי טיח איכותי נראים על גבי דופנו. לעומת זאת איכות שיטוטן של אבני הנדבך העליון ירודה ביחס ואלו אינן מטויחות (ייתכן, כי מפאת קרבתן לפני השטח הטיח לא שרד). כמו כן, רצפת הפסיפס המשויכת לשלבו הראשון של המבנה, העשויה אבני פסיפס קטנות, אינה ניגשת אל הקיר האמור, אלא נקטעת בקו ישר (ראה איור 2.) הרחוק ממנו בכ – 0.4 מ'. כאמור, ברצועה זו הותקנה רצפה העשויה מאבני פסיפס תעשייתיות גדולות המסווגות כשלב מאוחר לרצפה המקורית.

השינוי במאפייני שני הנדבכים של הקיר המזרחי האמור וקטיעת הרצפה בכ – 0.4 מ' ממנו וריצופה של רצועה זו על ידי רצפת פסיפס גדולה יותר, מאוחרת עשויים להעיד על כך כי רצועה זו מייצגת אולי פירוקו של רכיב אדריכלי המשויך לשלבו הראשון, המתוארך לתקופה הרומית הקדומה. ייתכן כי האמור הוא בגרם מדרגות רחב אשר שימש ככניסתו של מבנה גדול שעיקרו בחלקו הפנימי המזרחי של התל ושטרם נחפר. רצפת הפסיפס שבקדמתו שימשה כחצר קדמית המוגבהת על ידי קיר החומה מתקופת הברונזה התיכונה II ב' והמנצלת אותו. בולט, על פי גודלו של המבנה ומאפייניו האדריכליים: החצר הרחבה המרוצפת פסיפס וטיב בנייתו כי אופיו של זה ציבורי או מייצג מבנה מגורים רחב מידות ואיכותי.

 

איור. 3. שטח J2 התקופה הרומית

 

 

שרידי התקופה הביזנטית במדרגה העליונה

בתקופה זו מוסב אזור החצר המרוצפת פסיפס אשר נחפר עד כה למבנה מגורים על ידי חלוקת קירות לשישה חדרים: שלושה חדרים בחלקה המערבי של החצר הבנויים על גבי ציר סימטריה דרום צפון ושלושה חדרים בחלקה המזרחי של החצר על גבי ציר סימטריה זהה. נראה כי בשלב זה לא נעשה שימוש באגף המחסנים שבחלקו הדרומי של המבנה מאחר ועיקר הממצא הקראמי אשר התגלה בו מתוארך לתקופה הרומית הקדומה. חלקים ממשטח הפסיפס פורקו ובמרכזו של החדר דרום מזרחי בו התגלה אל מול הכניסה פורקה זו לכדי מרחב מעוגל. בחלקו המזרחי של אזור זה התגלו שני משטחי אבן מלבניים ושברי חרסים רבים המתוארכים לתקופה הנדונה. בפינתו הצפון מערבית של החדר התגלה מוקד אפר אשר השאיר את עקבותיו על גבי הרצפה. מעבר למוקד אפר זה לא התגלו שרידי אפר נוספים וניכר כי המבנה ננטש.

שרידיה של תקופה זו במדרגה התיכונה שוליים מאוד ומיוצגים על די קיר בודד בחלקו המזרחי של השטח (W-5174) וממצא קראמי אשר מופעו העיקרי באזור זה גם כן.

 

שרידי תקופת הברזל 2

הממצא מתקופת הברזל 2. אשר זיהויו הוא על פי ממצא אדריכלי וחרסים, קטוע מאוד וידוע מפינתו הדרום מערבית של שטח החפירה בלבד מפנים התל (ראה תכנית 2.). אלו מיוצגים על ידי קירות בני התקופה המשלבים בין בניית לבנים (קירות:  W-5262: מזרח מערב ו- W-5263: המהווה את פינתו לכיוון דרום) לבנייה "מקירות ליבה" (W-5141) (קיר הבנוי בחלקו ממעטפת אבנים אשר ליבתו מילוי אדמה ולבנים ושהמשך נדבכיו מעלה עשוי מבלנים). קיר הליבה אשר המשכו בניית לבנים נבנה על גבי שרידיו של בית ארבעת המרחבים. קירותיו של זה נפגעו על ידי הבנייה המאוחרת המתוארכת לתקופה הרומית הקדומה. שברי חרסים מתקופה זו התגלו בין קיר הטרסה (קיר החיץ המפריד בין חתך החלקלקה ובניין המגורים מתקופת הברזל 1, W-5181) לקיר הליבה מדרום, אלו כוללים שברי חרסים מעטים וביניהם מספר ידיות בריח המהוות תכונת בוחן של תקופה זו  וסירי בישול טיפוסיים לתקופה (עמירן 1987: 242, 277)

ניכר כי מקיר הליבה המשיך קיר צפונה (W-5201) אשר היווה את גבולו המזרחי של חדר מקביל נוסף מצפון אשר ניצל את תוואי החומה לכיוון צפון ונבנה על גביה. ממזרח לצמד החדרים האמורים התגלה חדר צר המתוארך אף הוא לתקופה זו. רוחבו מטר וחצי ואורכו על פי הנחפר עד כה (אורכו השלם לא נחשף ונעצר בחתך רצפת החצר מן התקופה הרומית הקדומה) כשני מטרים ושלושים סמ'. ממערב תחום המרחב על ידי קיר W-5139 המתוארך לתקופה הרומית הקדומה אשר הושתת על גבי קיר החומה מתקופת הברונזה התיכונה 2; מדרום תחום החדר על ידי קיר החומה (W-5202) וממזרח תחום המכלול על ידי קיר W-5235 אשר המשכו צפונה מתעגל לכיוון מזרח. אל המרחב התחום המתואר ניגשת רצפה שעל גביה התגלו שברי גוף בלבד של כלי חרס העשויים להעיד על תקופה זו (מתחת למפלסה של רצפה זו התגלתה רצפה נוספת המתוארכת על פי ממצא קראמי לתקופת הברזל 1). קדימותו של שלב זה לתקופה הרומית הקדומה וודאי, אך אודות לממצא הקראמי הדל שהתגלה על גבי הרצפה העליונה מבין השתיים הניגשת אל הקירות המתוארים מוטל תיארוך זה בספק יחסי וייתכן כי האמור הוא בשלב אחד מתוך שניים המתוארכים לתקופת הברזל 1.

מצידה הדרומי של נסוגת החומה הפונה מזרחה (כאמור,אורכה 6.5 מ'), מתקופת הברונזה התיכונה בריבוע הצפוני ביותר במדרגה התיכונה, המהווה את חלקה הצפוני של החצר המרכזית הפנימית של מבנה המגורים מן התקופה הרומית הקדומה, התגלה, במרחב החצר מכלול תעשייתי הבנוי מרצף של שני צמדי ספלולים מקבילים. צמד צפון מזרחי וצמד דרום מערבי (ראה תכנית 2.); סמוך להם מדרום, במרחק של חצי מטר, התגלה בור מים. ארבעת הספלולים נחצבו בסלע הטבעי, עומקם כאמור משתנה אודות עיבוד פני הסלע הטבעיים בתקופות מאוחרות יותר ונע בין 0.15 מ' ל – 0.30 מ'. בתוך חלל הספלולים התגלו שברי חרסים שעיקרם מתוארך לתקופה הרומית הקדומה ומעטם לתקופה הביזנטית, זאת אודות להרבדה הראשונה המתוארכת לתקופה הרומית הקדומה אשר התקיימה על גבי מפלסו של סלע האם. ספלולים ידועים מן הרצף הכרונולוגי הארכיאולוגי הנרחב החל מן התקופה הכלקוליתית, דרך תקופת הברונזה התיכונה, תקופת הברזל 2, בתקופה הרומית הקדומה ולאחריה; על כן קשה תיארוכם של אלה לשלב סטרטיגרפי כזה או אחר. אתרי התנחלות טיפוסיים אינם כוללים ייצוג נרחב של מתקנים תעשייתיים חקלאים להפקת מזון מזיתים וענבים (זרטל, בתוך רוזן, 1990: 409) ועיקר התיעוד המציג את ממצא הספלולים קושר אותו לתקופת הברזל 2. (כדוגמה: דגן וברדה, 2009, 121., מילבסקי, 2008, 120). על כן על פי מאפיינים רגיונאליים מן התקופה הנדונה ניתן לתארך את המכלול התעשייתי האמור לתקופת הברזל 2. כמו כן נראית כחלק מבניית הקיר התוחם מדרום (W-5240) את החצר המרכזית של מבנה המגורים מן התקופה הרומית הקדומה, בשימוש משני בודדה אשר ניתן לשייכה כחלק ממערך תעשייתי זה.

 

שרידי תקופת הברזל 1

שרידיה של תקופה זו ניכרים בעוצמות שונות בשלושת המדרגות המייצגות את שטח החפירה הנדון. עיקר הממצא הידוע מן הנחפר עד כה (בנוסף להבנת ממצאי עונת החפירה האחרונה: 2013) מתרכז בפינתו הדרום מערבית ובחלקו הדרומי של השטח – במדרגה התחתונה (ראה איור 4.) באזור זה התגלה מבנה מגורים בעל ארבעה מרחבים, המתוארך, על פי הממצא הקראמי ובאופן דומה לידוע משטח C, למהלכה של המאה ה – 12 לפנה"ס (פינקלשטיין, 1987: 199).

המבנה מן "הטיפוס השלוני" המהווה מייצג קדום בתקופתו, נחלק בחלוקת משנה על ידי מחיצה לחמישה מרחבים פונקציונאליים שונים, מהווה עדות לתשתית ידע אדריכלי נרחב ביחס לשלביה הראשונים בתקופה זו (פינקלשטיין, 1987: 200). בנאי תקופת הברזל א' בשילה נחשפו אל  "שרידים מאובנים" (בונימוביץ, 1996: 18) השייכים לחברות קדומות יותר שחיו ופעלו במקום, אשר היוו את מקור השראתם של אלה והשפעתם על אופן תפיסתם את המרחב המוגבל בשרידים אדריכליים קדומים אשר התוו את מאפייני בנייתם.  זאת לעומת אתרים חד שכבתיים.

יחד עם זאת בולטת מתוך תכונות הבוחן האדריכליות של המבנה ודריו חשיבותה של השמירה על כללי הבנייה האתנוגראפיים אשר ליוו את יישמוה של הוצאתה של בנייתו אל הפועל. 

המבנה האמור נבנה על גבי ציר הסימטריה מערב מזרח. מתארו כריבוע בלתי אחיד המושפע מן המגע המוכתב על ידי החומה הכנענית שממזרח לו, המתרחב בפינתו הצפון מזרחית; מיקומה ומאפייניה של פינתו הדרום מזרחית אינם ידועים דיים בשלב זה. רוחבו מדרום לצפון: 7 מ' (בחלקו המערבי) ו- 8.5 מ' (בחלקו המזרחי), אורכו ממערב ולמזרח: 7.5 מ'. בנאי המבנה קטעו את חלקה הדרומי של חלקלקת החומה המתוארכת לתקופת הברונזה התיכונה  אשר הושתתה על גבי ציר הסימטריה צפון דרום ובנו בצמוד אליה מעין קיר טרסה הנצמד ונשען לחתכה אשר נועד להפריד בינה לבין מרחב המגורים (W-5181). תופעה דומה ידועה בשטח C המרוחק כארבעים מטרים צפונה בו "התחפרו" מתיישבי התקופה הישראלית הקדומה בתוך שכבת שפך החלקלקה אשר כוונה מזרח מערב ובנו בה את מבניהם (פינקלשטיין, 1987: 201., Finkelstein et al, 1993, p.17).

הכניסה אל המבנה היתה ממערב דרך כניסת חצר המעוקלת מעט המתרחבת לכיוון צפון מערב המוגבלת על ידי קיר מעוקל מערבי (W-5230), אשר ייתכן כי מהווה מייצג של מבנה מגורים נוסף מאותה התקופה ושהתפתחותו לכיוון מערב (זה נדגם בחלקו המערבי, ועולה כי ניגשת אליו קרמיקה בלתי מעורבת המתוארכת לתקופת הברזל 1; כמו כן מתוצאות החפירות מן העונה האחרונה מראות אלו כי מתרחב היישוב הברזלי מערבה ודרומה נראה כי יש בסיס להנחה זו). חצר גישה המפרידה בין יחידות מבניות ידועה גם משטח C, המפרידה בין בניין 312 הדרומי לבניין 335 הצפוני (ראה מסדרון Passage 611, Finkelstein et al, 1993, p.21). אורכו הנכחי של מסדרון הגישה הוא 8 מטרים; רוחבו מדרום כ - 2 מטרים ורוחבו מצפון כ – 3.7 מטרים.

תכניתו האדריכלית של המבנה וחלוקתו לארבעה מרחבים מרכזיים ולחמישה מרחבים בחלוקת משנה נוספת נעשתה על ידי קירות.  זאת בשונה מן הטיפוס המבני המקובל באותה תקופה היוצר לרוב את חלוקתו על ידי שתי שורות עמודים – מונוליתים (פאוסט, 2005: 237); במקרה שלפנינו חלוקתו הפנימית נעשתה על ידי קיר אורך (W-5325, מערב מזרח) אשר חצה את המבנה לשני אזורים מרכזיים: דרומי (חדר III) וצפוני (חדרים I II). המרחב הצפוני נחלק בחלוקת משנה נוספת על ידי קיר רוחב  קטוע (W-5208, דרום צפון) לשני מרחבים נוספים: מערבי (חדר II) ומזרחי (חדר I). חדר I המזרחי נחלק לשני מרחבי משנה נוספים על ידי מחיצה הניגשת משני צידיה לעמוד חוליות. אורכו של קיר הרוחב מדרום לצפון: 3.3 מטרים, זה ניצב לקיר הטרסה אך אינו ניגש אליו ומותיר מעבר אשר רוחבו 1.7 מטרים. בקצהו הצפוני של הקיר על גבי נדבכו העליון שולבה אבן מלבנית בלתי אחידה הגדולה באופן ניכר מאבני הבנייה האחרות של הקיר; נראה כי האמור הוא במעין בסיס עמוד חוליות אשר היווה חלק מתמיכת התקרה ונשיאתה של הקומה השנייה. שלושה בסיסי חוליות התגלו גם בחדר האורכי הדרומי, לאורכו של קירו הסוגר מדרום. עמודי חוליות התגלו באופן דומה בשטח C (פינקלשטיין, 1987: 201). עמודי החוליות האמורים, יחד עם חלוקת הקירות הפנימית (W-5208) תמכו את תקרתו של המבנה וקומתו השנייה. עמוד החוליות בחדר הצפון מזרחי השתמר לכדי יותר ממטר ועשוי משלוש חוליות.

על פי עצמתה של שכבה האפר (עובייה למעלה ממטר) ומנח הכלים שהתגלו בתוכה הנחלקים לשני מפלסים עיקריים: שברי כלים אשר התגלו במפלס עליון, העטופים בשכבת אפר מעל ומתחת ושברי כלים שהתגלו על גבי הרצפות בחדר I, נראה כי נשא מבנה זה קומה שנייה, המהווה את מקורם של שברי הכלים ממפלס המפולות העליון. נתון זה מהווה הסבר לנוכחותו של קיר הרוחב האמור. הנחת היסוד הרווחת כיום במחקר בתי ארבעת המרחבים היא שהקומה השנייה חלשה על פני מרחב הקומה הראשונה כולה ואף שימשה כמתחם המגורים העיקרי (פאוסט, 2005: 237 – 238).

חדר I: מידותיו אינן אחידות מאחר ומושפע ממתארה המדורג של החומה הכנענית ובנייתו האלכסונית המתרחבת לצפון מזרח של קיר הטרסה: אורכו נע בין 4.3 מ' בחלקו המערבי ל – 5.6 מ' בחלקו המזרחי. רוחבו נע בין 3.5 מ' בחלקו הצפוני ל – 3.7 מ' בחלקו הדרומי. חדר זה תחום על ידי קיר האורך (W-5325) מדרום קיר הרוחב אשר בקצהו הצפוני שולב עמוד חוליות (W-5208) ממערב, קיר הטרסה מצפון וקיר החומה הכנענית המדורגת ממזרח.

בחלקו הדרומי של החדר הוצב עמוד חוליות אשר מתוכן שרדו שלוש; גובהו של זה השתמר לכדי מטר אחד.  אל העמוד האמור הוצמדו לוחות אבן שטוחות ממערב וממזרח, אשר הונחו על גבי דופנן הצרה. ממערב צמודה לעמוד החוליות אבן מוארכת אחת (1X0.3 מ') אשר המשך גובהה נבנה מלבני בוץ; שורת לוחות האבן ממזרח בנויה משלוש אבנים (אורך כולל: 1.3X 0.4 מ'), זו צמודה לקו הסלע הטבעי אשר נחשף בפינתו הצפון מזרחית של החדר; כיוונו של קו הסלע מצפון לדרום. מחיצה זו יוצרת חלוקת משנה מרחבית בתוך החדר אשר הגדירה את ייעודן הפונקציונאלי השונה של שתי יחידות אלה: היחידה המרחבית הצפונית הגדולה מבין השתיים רוצפה ריצוף משולב של לוחות אבן ואדמה כבושה ואילו רצפתה של היחידה הדרומית הקטנה עשויה אדמה כבושה בלבד. גם במקרה זה ידועה אחידות התפיסה האדריכלית כפי שבאה לידי ביטוי בשטח C בבניין 305 (פינקלשטיין, 1987: 201). על גבי רצפותיהן של היחידות אם כי בהיקף גדול יותר בזו הצפונית הנובע כך נראה ממידותיה הנחרבות ביחס, התגלו שברי כלים רבים כקנקני שפת צווארון, קדות, קערות וסירי בישול המתוארכים לתקופה הנדונה (ראה לוח). על גבי הסלע הטבעי שבמזרחו של חדר I, ובהתאמה לכיוונו (צפון דרום) התגלו שרידי לבנים הסדורות בקו אחד.

חדר IΙI, החדר הדרומי של המכלול, מהווה חדר אורכי (2.2X6.9 מ'). כאמור, סמוך לקירו הדרומי (W-5364) נחשפה שורה של שלושה עמודי חוליות מהם השתמרה חוליה אחת בלבד. רצפותיו של המבנה עשויות בשני אופנים כפי שעולה בחדר I: מקטעים קטנים המרוצפים בלוחות אבן בלתי אחידים (אשר התגלו בחלקו הצפוני של החדר הניגשים אל הקיר התוחם מצפון) ומאזורים נרחבים בהם רצפתו עשויה מחומר לבן מהודק המהווה את שרידיה של חלקלקת החומה מתקופת הברונזה התיכונה (ראה גם שטח C, פינקלשטיין, 1987: 201).

בין צמד חדריו הצפון מזרחי והדרומי של המבנה, בקצהו המזרחי של הקיר המפריד ביניהם (W-5325) התגלה בור מים מטויח (ובדומה לשטח C, פינקלשטיין, 1987: 201; 1993: 21), המתפצל לשני אולמות: אולם גדול מזרחי ואולם קטן יותר מערבי (הבור לא נחפר). בור זה קדום לתקופה הרומית הקדומה מאחר והקיר המשויך לתקופה זו (W-5139) סוגר עליו ונבנה על גבי פתחו. ניכר כי זה מאוחר לתקופת הברונזה התיכונה מאחר ועל פי קו החומה ומתארה של החלקלקה אזור זה בתקופה האמורה היה מחוץ לתחומי היישוב מן הצד האחד ומכוסה למעשה בקצה הדרומי של חלקלקת החומה מן הצד האחר שאת שרידי המשכה ניתן לראות בחתך הנמשך מדרום לפתח הבור. מכאן שניתן לתארך את בור המים לתקופת הברזל 1.

קיר האורך (W-5325) שכאמור חוצה את המבנה ממערב למזרח ניגש אל בור המים; רוחבו של הקיר כתשעים סמ' וזה ניגש אל שפת הבור במחצית רוחבה של דופנו המערבית. בורות מים מהווים כך נראה חלק מן המאפיינים של מבני מגורים מתקופת הברזל 1 בשילה, וכפי שהתגלה גם בשטח C הסמוך מצפון בבניין 335 הצפוני (פינקלשטיין, 1987: 201; 1993: 21). ייתכן כי מקומו של בור המים בין החדרים יחד עם שורת עמודי החוליות שהתגלו בחדר II הדרומי מגדירים את המרחב האמור כחצר ואזור מלאכות.

הקיר המאוחר התוחם את המבנה ממזרח (W-5139) שיכוונו מדרום לצפון, מהווה את חלקו הדרומי של קיר האורך  של מבנה המגורים המתוארך לתקופה הרומית הקדומה, אשר נבנה על גבי המדרגה התיכונה. יסודותיו של זה הושתתו על גבי סלע האם. לבני הבוץ אשר התגלו במכלול בית ארבעת המרחבים צמודות לו ממערב ועל פי אותו ציר הסימטריה. קיר זה נצמד אל חלקה המדורג (פינתה הדרום מערבית) של החומה מתקופת הברונזה התיכונה II ונשען עליה; המשכו צפונה נבנה עלי גבי ראש החומה. נוכחותה של החומה מעיד כך ניתן להניח על מיקומו של הקיר התוחם את מבנה המגורים מתקופת הברזל 1 וגבולו המזרחי המוגדר על ידה. ייתכן כי יסודותיו של הקיר מן התקופה הרומית הקדומה מנצלים את יסודותיו של הקיר מתקופת הברזל 1; נוכחותן של לבני הבוץ הסדורות מצפון לדרום בחלקו המזרחי של מבנה המגורים מן התקופה הישראלית הקדומה הסדורות כאמור במקביל לקיר האמור עשויות להעיד כי חלק מתיחומו של המבנה ממזרח נעשה על ידי לבני בוץ אשר הוצמדו לדופנה המערבית המדורגת של החומה מתקופת הברונזה התיכונה II.

חדר II, מהווה את מבואת המבנה, מידותיו: 3.6X2.8 מ'. רצפתו של זה עשויה אדמה כבושה בעלת גוון בהיר המכילה את עקבותיה של סוללת החומה הכנענית. ניכר כי בפינתו הצפון מערבית של החדר בין קיר הטרסה (W-5181) שכיוונו מערב מזרח וקיר המבנה המערבי (W5228) נקבעה כניסת פינה אשר הובילה אל תוך מבנה המגורים. זו אינה מיוצגת על ידי סף ברור אלא על ידי קטיעת המשכו של קיר W-5228 צפונה (ייתכן כי האמור ברמת השתמרותו של הקיר אך בצירוף הנתונים: הפתח האפשרי ומסדרון הכניסה המתעקל רבה הסבירות כי המדובר הוא בפתח).

ממזרח לבית המגורים הנדון, במרחק של כ-3.3 מטרים, צמוד לקיר הדרומי של חומת הברונזה התיכונה שכיוונו מערב מזרח מחלקה החיצוני של העיר הכנענית, נחשפה רצועה צרה אשר רוחבה כשני מטרים ואורכה כשישה מטרים, המושתתת על גבי סלע האם. זו מאופיינת במוקדי אפר רבים, אבני שדה שרופות, עקבות של חומר מכויר אדמדם על גבי כותלה של החומה הניכרים בו עקבות של שריפה ושברי קדרות, סירי בישול וקנקנים המתוארכים לתקופת הברזל 1. ניכר כי אזור זה שימש כאזור לפעילות יום יום כבישול. מיקומו של מרחב בישול יום יומי זה הסמוך ביחס למרחב חדרו הדרומי של המבנה ולבור המים עשויים לחזק את ההנחה כי הגדרתו התפקודית של חדר III היא כחדר מלאכות. (ממצאיה הראשונים של עונת החפירות שהתקיימו בקיץ 2013, לאורך וממערב לקיר החומה שבחלקו הצפוני של השטח ובמדרגה התחתונה הדרומית מראים כי היישוב מן התקופה הנדונה מתרחב מערבה ודרומה ושמבני היישוב לא נבנו רק כצמודים לקו החומה הכנענית).

 

ממצאים מתקופת הברזל 1 מן המדרגה התיכונה

בפינתה הדרום מערבית המדורגת של חומת הברונזה התיכונה II ב', במרחב הפנימי של העיר הקדומה, התגלו שרידים אדריכליים קטועים המתוארכים לתקופה הנדונה. אלו, בהתאמה לשרידיה המבניים של העיר מתקופת הברונזה התיכונה, אשר הכתיבו את אופיים ומתארם

התגלו במפלס הגבוה ממפלסו של בית ארבעת המרחבים הצמוד לחלקה זה של החומה ממערב.

במרחב פנימי זה התגלו שני מפלסי רצפות; אלו תחומות ממערב על ידי קיר W-5139 המייצג קיר מן התקופה הרומית הקדומה אשר הושתת על גבי קיר החומה מתקופת הברונזה התיכונה; המשכו צפונה מהווה דופן רחבה יותר המהווה את מייצג בנייתו מן התקופה הנדונה אשר ניצלה אף היא את דופנה המזרחי – הפונה לפנים העיר של חומת הברונזה התיכונה. מדרום תחום החדר על ידי קיר החומה (W-5202) וממזרח תחום המכלול על ידי קיר W-5235 אשר המשכו צפונה מתעגל לכיוון מזרח.

כאמור, הרצפה הגבוהה נגשת אל הקירות המתוארכים לתקופת הברזל 2, אם כי הממצא הקראמי אשר התגלה על גביה דל ביותר ומכאן שתיארוכה קשה. היקפה של הרצפה הנמוכה מבין השתיים מצומצם יותר; זה נקטע על ידי הקירות המערבי והמזרחי התוחמים את המרחב. עולה כי הקירות האמורים התוחמים את המרחב האדריכלי האמור והרצפה מן המפלס הגבוה הנגשת אליהם מאוחרים לקטע הרצפה הנמוכה יותר ומתוארכים לתקופת הברזל 2 בעוד המפלס המרוצף הנמוך מתוארך לתקופת הברזל 1.

קטע הרצפה מן המפלס הנמוך  עשוי חומר גירי צהבהב ומהודק שמכוסה היה בשכבת אפר דקה. היקפו של זה 0.50X0.50 מ' ונמצאו על גביו שלושה שברי חרסים בלבד: שבר של ידית, שבר גוף של סיר בישול מזווה ושבר של כתף מרוכסת העשויה לייצג קנקנן מטיפוס שפת הצווארון, המתארכים את מפלס הרצפה לתקופת הברזל 1. על גבי הרצפה הגבוהה המתוארכת לתקופת הברזל 2 התגלו שרידי אפר מעטים. ייתכן כי הרצפה המאוחרת הפריעה את שכבת האפר מתקופת הברזל 1 ופינתה את מרביתה בעת בנייתה.  

            אל התעגלותו של קיר W-5235 (כיוונו דרום צפון) ניגשת מצפון רצפה נוספת העשויה חומר גירי צהבהב ומהודק אשר הושתתה ישירות על גבי הסלע הטבעי; ממערב לה נחשפה חציבה מלבנית לא אחידה. על גבי הרצפה התגלתה שכבת אפר דקה. זו כרצפה המתוארת קודם מדרום מערב לה עשויות מחומר זהה. על גבי קטע רצפה זה לא התגלו חרסים מתקופת הברזל. אלו פונו כך נראה כחלק מבנייתה של החצר המרכזית של מבנה המגורים המאוחר יותר המתוארך לתקופה הרומית הקדומה אשר נבנה במפלס הגבוהה ממנה כבחצי מטר. ייתכן, כי נוכחותה של שכבת האפר הדקה כפי שהתגלתה על גבי הרצפה מן המפלס הנמוך בפינה הדרום מערבית והיעדרה של זו מן הרצפה הגבוהה יותר המתוארכת לתקופת הברזל 2 מאותו מרחב עשויה אולי להעיד על תיארוכה של רצפה זו לתקופת הברזל 1 אם כי קשה לבסס תיארוך על בסיס נוכחות זהה של שכבת אפר הנעדרת ממצא קראמי כך שאין מן הנמנע כי זו מתוארכת לברזל 2.

 

ממצאים מתקופת הברזל 1 מן המדרגה העליונה

תחומה של המדרגה העליונה וכך גם מפלסה הגבוה כבשני מטרים מן המדרגה התיכונה הוגדרו ונוצרו אודות נוכחותו של קיר החומה הכנענית, מתארו ומאפייניו המבניים. כאמור, ומן העולה מן התיאור עד כה, שטח J2 משוכב מאוד ומיוצג בו רצף סטרטיגרפי של חמש תקופות. הפעולות האדריכליות אשר לקחו בו חלק לאורך התקופות הפריעו את ממצאי השלבים הכרונולוגיים השונים, והותירו ממצא חלקי וקטוע בלבד. כאמור, מפלסו העליון של אזור החפירה הנדון מיוצג על ידי מבנה רחב מידות החולש על פני כל שטחה של המדרגה העליונה; זה מתוארך לתקופה הרומית הקדומה ויסודותיו ומפלסיו הפונקציונאליים השונים הפריעו שכבות קדומות ופינו את חלקן.   

בפינתה הדרום מערבית בחלקה הפנימי של נסוגת החומה הכנענית התגלתה שכבת אפר עבה, בה התגלו שברי חרסים המתוארכים לתקופת הנדונה כשבריהם של  שפות קנקני שפת צווארון וסירי בישול הטיפוסיים לתקופה. שכבת האפר, אשר חפירתה טרם הושלמה, תחומה ממערב על ידי קיר החומה וממזרח ניגשת זו אל קיר במפלס נמוך (הנמוך ממפלס הרצפה של מבנה המחסנים מן התקופה הרומית הקדומה המנצלו כתשתית) אשר כיוונו דרום צפון (W-5380). הקיר האמור מרוחק מן החומה כבשני מטרים. תיארוכו של קיר W-5380 לתקופת הברזל 1. אינו ודאי. ידוע, על פי חפירותיו של פינקלשטיין (1993: 49) בשטחים H ו - F כי  אל החומה מחלקה הפנימי ניגשים מבנים, אשר מהם התגלו מכלולי מרתפים המתוארכים לתקופת הברונזה התיכונה III (Finkelstein, 1993, p.52). אל מול זאת, ממצאי תקופת הברזל 1. בחלקיו הפנימיים של התל חלקיים מאוד וקטועים, כך שאין מן הנמנע כי הקיר הקדום W-5380, מתוארך לתקופה הברונזה התיכונה ושנעשה בו שימוש משני בתקופת הברזל 1.

שכבת האפר אשר התגלתה בפינתה הדרום מערבית של החומה הכנענית ממשיכה במפלס זהה צפונה ונחשפה גם בשני ריבועים הממשיכים את רצף החפירה צפונה (ריבועים: D48 – D47). במרחב זה מידת ההפרעה המאוחרת רבה יותר ובתוך שכבת האפר התגלו בנוסף לקרמיקה המתוארכת לתקופת הברזל 1. גם שברי חרסים המתוארכים לתקופות מאוחרות יותר:  הביזנטית והרומית הקדומה.

בפינתו הצפון מערבית של ריבוע D47 התגלתה נקודת מפגשו של קיר  W-5236(מערב מזרח) המתוארך לתקופה הרומית הקדומה עם חומת הברונזה התיכונה.

אל דופנו הצפונית של קיר W-5326 באוריינטציה זהה (מערב מזרח) צמוד לו קיר נוסף W-5381. קיר W-5326 מאוחר לקיר W-5381; הנחה זו מתבססת על יחסי הקירות והרצפות השונות הניגשות אליהם. ניכר, כי אל קיר W-5381 ניגשת מצפון רצפה הממוקמת בריבוע D47 העשויה שכבה גירית צהבהבה מהודקת. אל הקיר המאוחר W-5326 ניגשת מדרום רצפת טיח לבנה אשר היוותה תשתית לרצפת פסיפס המתוארכת לתקופה הרומית הקדומה. זו נראית בחלקו המזרחי והדרומי של הריבוע הנדון ומפלסה גבוה מזה של הרצפה העשויה שכבה גירית מהודקת אשר נחשפה כאמור בריבוע הסמוך מצפון. עוד עולה כי רצפת הטיח הגבוהה מכסה את ראש הקיר W-5381 וחותמת בכך את השימוש בו (הקיר האמור יוצר פינה דרום מזרחית עם קיר נמוך נוסף – W5382). על גבי מפלס הרצפה הנמוכה וסמוך לה, התגלו גם שבריהם של כלי חרס המתוארכים לתקופת הברזל 1. אלו התגלו יחד עם שבריהם של כלי חרס מתקופות מאוחרות יותר: הרומית הקדומה והביזנטית.

גם במקרה זה, כעולה מן הממצאים שבריבוע D49, יש לשוב לבחון את הרצף הסטרטיגרפי ולנסות למקם את שלבי הבנייה של הקירות הנדונים. שתי אפשרויות עומדות למבחן: האחת, תיארוכם של שרידים אדריכליים אלו (קירות W-5381 – מערב מזרח ו- W5382 – צפון דרום) לתקופת הברונזה התיכונה ושנוצלו גם בתקופת הברזל 1 ובנייתה של הרצפה הגירית הצהבהבה בהתאמה להם או לחילופין ששלב בנייתם של אלו והרצפה האמורה הניגשת אליהם מתוארך לתקופת הברזל 1 ושמרחב העיר הפנימי בחלקו המערבי של התל נוצל בתקופה זו גם כן ולא רק אזוריה החיצוניים של העיר.

איור. 4. שטח J2 תקופת הברונזה התיכונה II ותקופת הברזל א'

 

 

תקופת הברונזה התיכונה

עיקר ביטויו של הממצא הידוע מתקופה זו, הוא באדריכלות צבאית על מרכיביה השונים: חומה, שפכי חלקלקה  וקירות שן, חיצוניים ופנימיים. קירות החומה נראים לאורכו שלחלקו הצפוני (על גבי ציר הסימטריה דרום צפון) של שטח החפירה, וכמגדיר את גבולה המערבי של המדרגה העליונה, נסוגה דרמטית הפונה מזרחה המגדירה את גבולה הדרומי של המדרגה העליונה; בחלקו הדרומי (על גבי ציר הסימטריה מערב מזרח) של השטח, קיר החומה מגדיר את גבולה הדרומי של המדרגה התיכונה. בשני האזורים, בנויה החומה אבני בנייה קיקלופיות- בולדרים גדולים המושתתות ישירות על גבי הסלע הטבעי, וגובהה כיום נע בין שני 2 מ' ל-2.2 מ'. סגנון בנייה זה על ידי אבנים קיקלופיות, המוגדר חדשני, מאפיין אתרים נוספים כשכם אשר בראשיתה של תקופת הברונזה תיכונה II ב' בוצרה בחומה הבנויה אבנים קיקלופיות (Seger, 1975, p. 37; איזנברג, 2011: 19), חברון וגזר (איזנברג, 2011: 24)

אורכו של קיר חומה (W-5173) בחלקו הצפוני של השטח כ -  20.7 מ'. ורוחבו כ – 2 מ'; המשכו צפונה (חיבורו עם קו החומה הידוע משטח C., Finkelstein, 1993, p. 15) ודרומה במפגשו עם הנסוגה הפונה מזרחה נקטע; נראה, כפי שידוע מחלקים אחרים של קיר החומה שזה נשדד בעת העתיקה ושימש עבור בנאי התקופות המאוחרות יותר למעין "מחצבה" עבור בנייניהם (פינקלשטיין, 1987: 193). קטיעתו של קיר החומה בשני חלקיו: הדרומי והצפוני נעשתה כך נראה בתקופת הרומית הקדומה עבור הנגשת אגפי המבנה מתקופה זו. חלקו הדרומי לקראת פינת הנסוגה נפרץ עבור בניית אגף המחסנים ואילו קצהו הצפוני הנראה כמדורג מזרחה נפרץ עבור יצירת כבש נגיש למבנה המגורים המפואר, אשר בנאיו נצלו את קיר החומה כתשתית.

            במקביל לקיר החומה, מקצהו הצפוני (שבשטח J2) לדרום, לאורך של 6.68 מ' הפונה מערבה שכיוונו דרום צפון ובמקביל לו התגלה קיר שן (W-5394) נמוך. זה בנוי משני פנים (רוחבו מטר אחד) המערבי מאבנים גדולות, מהוקצעות מלבניות, ואילו הפאן המזרחי הפונה לקיר החומה מאבנים בינוניות. קיר השן הושתת ישירות על גבי סלע האם; זה נבנה נדבך אחד בהתאמה לגובה נדבך יסודו הנמוך של קיר החומה. המשכו צפונה של קיר השן האמור נראה בשטח C (C-432, Finkelstein et al, 1993, p. 16) ואורכו הכולל הקטוע על ידי פעילות קדומה המתוארכת לתקופת הברזל 1 הוא כ 20.88 מ'. מרחקו של קיר השן (עד דופנו המערבית) בשטח J2 מקיר החומה הוא כ – 1.4 מ' ואילו בשטח C מרחקו מקו החומה לפני הנסוגה שבחלק זה של החומה, הוא כ – 5.2 מ'. בשני האזורים מהווה הקיר האמור קיר שן חיצוני אשר שימש לוויסות מסת החלקלקה ומניעת גלישתה במדרון המערבי (Finkelstein et al, 1993, p. 43). בשונה מן הידוע משטח C בו, בין קיר החומה לקיר השן הונחה חלקלקה שכיוונה מזרח מערב, ושבתוכה נבנה מכלול המגורים או המחסנים מתקופת הברזל 1, בחלקו זה, (המרוחק כ – 10 מ' דרומה לשטח C) של שטח J2 זו אינה נראית כלל. היעדרה של החלקלקה באזור זה של התל עשוי לנבוע מקרבתה היחסי של החומה, כ – 8 מ', אל מדרונו התלול של התל, והיתכנותה הגבוהה של "גלישת" שפכי החלקלקה מערבה; מרחקה של החומה מן המדרון כפי העולה בשטח C הוא כ 12 מ'.

אורכו החשוף עד כה של קיר החומה המגדיר את גבולה של העיר הכנענית בצידה הדרומי (W-5214) הוא כ – 13.4 מ' ועוביו כקיר הצפוני כ – 2 מ'. חלקה המערבי (Upper Area J) של החומה באזור זה נדגם בחפירותיו של פינקלשטיין בראשית שנות השמונים (Finkelsein et al, 1993, p.71) וחשיפתו מזרחה לפנים התל נמשכה בעונה זו. במרחק של כשישים מטרים מקצה קיר החומה הדרומי התגלה בשטח N2 (אשר נחפר על ידי הכותב גם כן), הממוקם מדרום מזרחה לשטח J2, הפונה אל עבר השלוחה הדרומית הטבעית הנגשת אל התל, קיר מאסיבי נוסף אשר נחשף באופן חלקי בלבד. מאפייניו של זה, עצמת קירותיו וגודלן של אבני בנייתו עומדים בהלימה עם אלה הידועים מקירות החומה בשטח הנדון. גובהה של החומה הדרומית כיום הוא כ – 2 מ'.

            המשכה של החומה התוחמת את גבולה הדרומי של העיר מתקופה זו מערבה לא היה ברור, ופינקלשטיין (1993: 73) סבר כי זו ממשיכה עוד מערבה ויוצרת יחד עם הקיר הממוקם בחלקו הצפוני של השטח את פינתה (בנקודה זו זה ערך חפירת בדיקה על ידי כלי מכני אשר לא העלה דבר) (Finkelstein et al, 1993, p.71). מנתוני החפירה האמורה עולה כי קצהו של קיר החומה אינו ממשיך מערבה ולא נשדד בעת העתיקה אלה יוצר פינה מדוגרת הפונה צפונה לכדי 3.5 מ', לאחר תפנית זו פונה שוב החומה מערבה לכדי 2.5 מטרים ולאחריה פונה שוב צפונה לכדי 17 מ' עד למפגשה עם נסוגת החומה אשר אורכה כאמור מזרחה לפנים התל הוא 6.5 מ'.

            הסיבות לתפנית דרמטית זו במתארה של החומה אינן ברורות דיין עד כה. קושי מרכזי זה נובע מרמת השיכוב המורכבת של השטח בכלל ובמוקד זה בפרט ובנייתם של מבנים מתקופות מאוחרות על גבי תוואי קיר החומה המדורג; כמו כן פני השטח הטבעיים עימם התמודדו בנאי החומה אינם ברורים די הצורך. נקודת הדירוג של החומה מערבה וצפונה וסמיכותה לנסוגת החומה שמצפון לנקודה זו (17 מ') מהוות באופן טבעי נקודת התייחסות אדריכלית חשובה למרחב דמוגרפי רגיש יותר ומהווים מעין קדמות מגדל אשר באו "לכסות שטחים 'מתים'" מטווח ראייתם של מגני העיר (קמפינסקי, 1987: 107). מתוך שכך שימשה זו 'כתפר' וכתשתית איתנה לקירות המאוחרים מתקופת הברזל 1 ומן התקופה הרומית הקדומה הנראים על גביה ובצמוד לה ומסתירים את רובה.

לתכונה אדריכלית זו עשויות לעלות שתי השערות. האחת, הנוגעת במיקומה של החומה באזור זה ובסביבתה: שטח J2 הממוקם בפינתו הדרום מערבית העליונה של תל שילה פונה מערבה אל עבר דרך ההר. ייתכן כי מיקום אסטרטגי זה, הקרוב ממערב אל השלוחה הדרומית המתונה הניגשת אל התל ונקודת תצפיתו האפשרית על הדרך ובאיה יצר את הצורך בבנייתה של מעין נסוגת מגדל אשר תספק צרכי הגנה עבור העיר. האפשרות האחרת, טכנית, מעלה את האפשרות כי בנקודה זו נאלצו מתכנני החומה להתמודד עם מכשול טופוגרפי אשר יצר אילוצים הנדסיים.  

ממערב לקיר החומה במדרגה התיכונה (אשר אינה נראית אודות בנייה מאוחרת) ומדרום לקיר הנסוגה מזרחה, על גבי ציר הסימטריה צפון דרום נשפכה חלקלקה העשויה חומר גירי לבן. מידותיה: ממזרח למערב: 9 מ' ומצפון לדרום (עד לקטיעתה על ידי קיר הטרסה מתקופת הברזל 1.) 13.6 מ'. החלקלקה תחומה על ידי קיר נסוגת החומה הפונה מזרחה המהווה את גבולה הצפוני, וממזרח על ידי קיר החומה המוסתר; במערבה מוגבלת החומה על ידי קיר שן חיצוני (כיוונו דרום צפון) התוחם את מדרון החלקלקה מערבה. מאפייניו של קיר השן האמור שונים בין חלקו הצפוני והדרומי: בחלקו הצפוני, מהווה זה קיר סדור הבנוי שורת אבנים אחת מאבנים בינוניות מרובעות. מתארו של קיר השן הנדון יוצר מעין קדמה מפינת החומה מערבה (2.4 מ') ופונה דרומה. הקיר האמור בנוי על גבי מדרונו של התל ולא שרד לכל אורכו. חלקו הדרומי של הקיר בנוי כגל אבנים בלתי סדור. נראה כי החלקלקה וקירות השן מושתתים על גבי שכבת אדמה כהה (אזור זה טרם הובהר עד תום ובעונה הקרובה יערך חתך סדור אשר יבחן את היחס שבין החלקלקה ושכבת המילוי עליה הונחה). בחתך מדורג מערבה אשר נעשה בחלקה הצפוני הפנימי של החלקלקה התגלה בנוסף קיר שן פנימי הבנוי משורת אבנים קטנות. מטרתו של קיר שן זה היא לווסת את עומסי שפך החלקלקה לשניים: מחציתו האחת ממזרח הניגשת אל קיר השן הפנימי ומחציתו השנייה המערבית, המהווה את מדרון החלקלקה מערבה הניגש אל קיר השן החיצוני. בחלקה הדרומי נקטעת כאמור החלקלקה על ידי קירו של מבנה המגורים המתוארך לתקופת הברזל 1. אשר נצמד לה מדרום ומפריד בינה ובין המבנה המאוחר לה.

קירות החומה וקיר השן המערבי התוחמים את החומה משלושת צידיה: צפון, מזרח ומערב יוצרים מעין "ארגז חלקלקה" בעלת שני צירי שיפוע: צפון דרום – מזרח מערב.

מדרונה של החלקלקה לכיוון דרום ומערב פולס בתקופה הרומית וזו שימשה כרצפתם של שני חדרי המגורים באגף המערבי של המבנה וכמצע אשר בתוכו נחפרו יסודותיהם של החדרים. רובדי החומר הגירי אשר נכרה ממנה לשם פילוסה שימשו כאמור לריצופה של חלקה הדרומי והמרכזי של החצר הפנימית המרכזית של מבנה המגורים מן התקופה הרומית הקדומה.

מבדיקות XRD ((X-ray Diffraction (תודתי לדר' קובי אנקר, מו"פ יהודה ושומרון, לאלכס גימבורג אשר הכין את הדגימות לבדיקה ולאלכסיי קוסנקו אשר ערך את הבדיקות מאוניברסיטת אריאל) עולה כי עיקר החומר ממנו עשויה החלקלקה באזור זה של התל הוא גיר גרוס (calcite) המעורב במעט פחם (Carbon) אשר מקורו כך נראה מאירוע שרפה גדול שלקח חלק בתקופת הברזל 1 ומייצג את סופו של היישוב בתקופה זו. נתון זה עומד בשונות מוחלטת אל מול בדיקת סוגי המסלע מהם עשויה חלקלקת העיר העצומה שבשטח D (Finkelstein, 1993, p.37 ); עיקר החומר הסלעי ממנו עשויה החלקלקה שבשטח D שבצפון התל הוא דולומיט גרוס ומעט גיר וללא כל שרידי פחם. שונות זו עולה גם מהשוואת סוגי המסלע המצויים במשטח הצפוני שמחוץ לתל (שטח B) אשר נחשד על ידינו מפאת מאפייניו הטופוגרפיים כמחצבה ממנו כרו את שפכי החלקלקה; הרכבו המינרלוגי כולל גיר, סיד (CaO2) ומספר סוגים של מלחי אשלגן.

ייתכן כי בשונות זו, יחד עם מאפייני הבנייה הצבאית השונים  בין שטחי D ו- J2 (עוביו של קיר של החומה ואופי החלקלקה), אשר ידונו בהרחבה בפרק הדיון, כדי להעיד על שלבים שונים בבניית מערך החומה והחלקלקות בתקופת הברונזה התיכונה II א' בשטח J2 והברונזה התיכונה III בשטח D.

 

דיון

ביצורי תקופת הברונזה התיכונה II א'

בולט כי מערך הביצורים כפי שנראה בחלקיו השונים של תל שילה, המערבי (שטחים J2 ו – C) והצפוני (שטח D) שונים במהות. מאפייניהם המבניים שונים: בשטחים J2 ו- C עובייה של החומה הוא 2 מ' ואילו בשטח D הצפוני עובייה של זו נע בין 2.8 מ' ל – 3.8 מ' ( Finkelstein et al, 1993, p. 37). בשטח C חומת הברונזה התיכונה הופרעה מאוד על ידי בנייה ביזנטית (E412) אך עובייה של קדמת החומה (Ε381) הנראית מצפון לקיר זה, המהווה את מחציתו הצפון מזרחית של קירו התוחם של מבנה המגורים מתקופת הברזל (בניין 335) הוא כ- 2 מ'. פינקלשטיין (Finkelstein et al. 1993, p.17) מציג את הקושי בהגדרת עובייה של חלק החומה אשר שימש מסד (E412; Finkelstein et al, 1993, p.16; fig. 2.1) לבנייתו של הקיר המתוארך לתקופה הביזנטית (E401), אך בהתייחסותו לקדמת החומה הנדונה אינו מציין את עובייה הנראה בברור בשטח. כך עולה שמאפייניה של חלקי החומה הקטועה בשטח C דומים לאלו הקיימים בשטח   J2המהווה את המשכה דרומה. תכונת הבוחן המשותפת של קירות החומה משני האזורים היא שאלו בנויים בשיטת קדמות ונסוגות.

בנוסף לכך, מאפיינה החומריים והמבניים של חלקלקת החומה שונה בין שני האזורים. בחלקו המערבי של התל: שטחים J2 ו – C חלקלקת החומה אינה רציפה ובנויה כשני "ארגזי חלקלקה" האחד בשטח C אותו כרו מתיישבי תקופת הברזל א' מקו החומה מערבה, ובנו בתוכו את מבניהם (פינקלשטיין, 1987: 201); האחר בשטח J2 אשר בו הונחה החלקלקה מקיר הנסוגה לכיוון דרום אותו כרו אלו האחרונים בחלקו הדרומי. בין שני ארגזי חלקלקה אלו לאורך קיר החומה ( W-5173) שאורכו 21 מ' לא הונחה חלקלקה. עוד ניכר (אם כי טרם הובהר עד תום) כי ארגז החלקלקה שבשטח J2 הונח על גבי שכבת מילוי של אדמה כהה. בנוסף לשונות הבולטת בעצמתם של קירות החומה בין השטחים הבאה לידי ביטוי בעוביים של אלו, בולטת בהתאמה שונות ניכרת בעצמתם ומאפייניהם של קירות השן. רוחבם של קירות השן  בשטחים J2 (W-5394) ו – C (C-432) כמטר אחד ובשטח D (M-291) 0.9 מ' דומה למדי, אך בשטחים שבמערב התל בנוי קיר השן נדבך בודד ואילו קיר השן שבשטח D הצפוני נישא לכדי גובהו המקורי של 3.2 מ' (Finkelstein et al, 1993, p. 43). מהותו של קיר השן בשטחים C ו – J2 שונה לפרקים מן ההגדרה הפונקציונאלית לשמה נבנה לשם תמיכתה של חלקלקת החומה. לאורך חלקו הצפוני קיר W-5137  (המשכו של הקיר דרומה לא שרד אודות פעילות אדריכלית המתוארכת לתקופת הברזל 1 הניכרת היטב בריבועים שמדרום) בהיעדר חלקלקה, תומך זה את החומה אשר נבנתה ישירות על גבי סלע האם ורחוק ממנה בכ – 1.4 מ' ואילו בשטח C, מהווה זה קיר שן חיצוני אשר תמך את שוליה המערביים של החלקלקה. נתון חשוב נוסף הוא שהקרמיקה הניגשת אל קיר השן שבשטח J2 ממערב וממזרח (בין קיר החומה לקיר השן התומך) מתוארכת כולה לתקופת הברונזה התיכונה IIא' (ראה לוח 1.); ייצוגה העיקרי של זו הוא שפות קנקנים טיפוסיים לתקופה.

בנוסף לנתונים מבניים אלה, עולה כי רובדי העפר והרכבם המרכיבים את החלקלקות בשטחי התל (שטחים C ו – J2 המערביים ושטח D הצפוני) ועצמתם של אלו שונים. בשונות זו הבחין גם פינקלשטיין (1987: 193) בתוארו את מורכבותה של החלקלקה הצפונית וחמשת רבדיה לעומת פשטותה החומרית והטכנולוגית של זו שבשטח C, הבנויה, באופן זהה להמשכה בדרום, בשטח J2, רובד אחד מחומר גירי דק ביחס שגוונו לבן ושהושתת ישירות על גבי מפלסו של סלע האם.  כאמור, ייצוגו של הרכב החומרים מהם מורכבות החלקלקות בשטחים המערביים והצפוני שונה: בשטח J2 חומרי החלקלקה מייצגים בעיקר גיר (קלציט) ומעט פחם (קרבון) (ייתכן שיש לקשור עקבות פחם אלו לשלבה הסופי של העיר בתקופת הברזל א' וחורבנה) ואילו בשטח D מהווה עיקר החומר ממנו עשויה החלקלקה דולומיט המכיל מעט גיר וללא כל עקבות של פחם (שריפה).

פינקלשטיין (1987: 193), ייחס את השינויים המבניים בקטעי החומה השונים, ובעיקר אלה הבולטים בשטח D, לשיטות בנייה שונות ושלל את האפשרות שהאמור הוא בייצוגם של שלבים כרונולוגיים שונים. ייתכן כי הנחה זו נכונה למתרחש בשטח D אך אינה עומדת בקנה אחד עם הממצאים העולים בשטח J2 המהווה את המשכו דרומה של שטח C.

כאמור, עוביים של קירות החומה בשטחים המערביים הינו 2 מ'; קירות חומה מעין אלו המצטיינים בדקותם (ביחס לשלבים מאוחרים יותר בתקופה זו ובהשוואה לידוע משטח D בתל שילה) ידועים מאתרים המתוארכים לשלביה הקדומים יותר של תקופת הברונזה התיכונה II א' (קמפינסקי, 1989: 35; 1987: 107) כתל מגידו, בו עובייה של החומה בשלביה הראשונים מגיע ל – 2 מ' ובשלבה המאוחר המתוארך לסוף תקופת הברונזה התיכונה IIא' (שכבה XII) הורחבה זו לכדי 4 מ' (Kochavi, בתוך קמפינסקי, 1987: 107) ובאופן דומה גם בתל בית מרסים וגזר (Seger, 1975, p. 39)  נתון זה מקבל כאמור את ביסוסו על ידי תיארוך קראמי יחסי  של שפות קנקנים מתקופת הברונזה התיכונה II א' אשר התגלו ביסודותיו של קיר השן (W-5394) הניגשים אליו ממערב ובינו לבין קיר החומה מתקופה זו ממזרחו.

 

תקופת הברזל   

המבנה המתוארך לתקופת הברזל אשר התגלה בשטח J2 מהווה, על פי מאפייניו הארכיטקטוניים והממצא הקראמי: היקפו, טיפוסיו: בעיקר סירי בישול וקנקנים אשר התגלה בו מבנה מגורים. זה דומה במאפיינים מסוימים למבני המגורים (המחסנים או מבני ציבור) אשר התגלו בשטח C (Finkelsein et al. 1993, p. 15; 1987: 213). בשני המקרים "כרו" בנאי תקופת הברזל א' את חומר החלקלקה המתוארך לתקופת הברונזה התיכונה IIא' (על פי הצעת התיארוך החדש בשטח J2) ועשו שימוש ב"שרידים המאובנים" (בונימוביץ', 1996: 18) מתקופה זו, מערכת הביצורים. מתארה של חומת הברונזה התיכונה היוותה משפיע מכתיב בהחלטת מיקומם של מבני המגורים, ועל אופן פיתוחם, האוריינטציה שלהם ותכנונם במרחב האתר וביחס אליו.

כך עולה באופן דומה בשני השטחים (C ו- J2) המהווים רצף יישובי אחד על גבי ציר הסימטריה דרום צפון בחלקו המערבי של התל. בשטח C, נבנו בתי המגורים בין שתי קדמות היוצרות שתי נסוגות בקיר החומה (E-401), ובתוך "ארגז החלקלקה" כך שמבני המגורים נשענו למעשה על נסוגות החומה  הקדומה להם. ניכר כי עיקר המסה האדריכלית של מבני תקופת הברזל א' בשטח זה (ובאופן דומה בשטח J2): קירות המעטפת של המבנים ועיקר קירותיהם היוצרים את חלוקתם הפנימית הותאמו למיקומן של נסוגות החומה ומנצלים אותן כתמך. שטח C קרוב מאוד למדרון המערבי התלול וממוקם ברצועת נוף יחסית צרה ועל כן מוגבל ביכולת בפיתוחו העירוני. פינקלשטיין (1987: 213) מעלה את הסברה כי אופיים של המבנים בשטח C: המאמץ העצום אשר הושקע בבנייתם שכרוך היה בכריית חלקלקת הברונזה התיכונה, התמודדות עם המדרון התלול במערבם, הממצא הקראמי הכולל מיכלי אגירה רבים והיעדר יחסי של סירי בישול והאוריינטציה של המבנים על גבי ציר דרום צפון עשויים ללמד על אופיים הציבורי "כמבני נספחות" למשכן. הדיון הלוקח חלק כאן אינו דן במקומו של המשכן אך אין בציר הסימטריה המדויק על גבי ציר דרום צפון של המבנים כדי להעיד על קשר כלשהו למקום המשכן, אלא לתפיסה אדריכלית אקולוגית המתחשבת ומנצלת אלמנט מבני קיים (קיר החומה הבנוי כקדמות ונסוגות צפופות בחלק זה). כמו כן, פשטותה של החלקלקה באזור זה הביא את בנאי התקופה לפנותה לשם בניית מבניהם.

תמונה דומה ביחס ניכרת גם בשטח J2, בו מוקם מבנה המגורים בקצהו הדרומי של ארגז החלקלקה אשר כיוונו צפון דרום תוך בחירה ברורה ושימוש במתארה המדורג של החומה וניצולה של נקודת חוסן אדריכלית זו לבניית המבנה ויישום תוכניתו. עולה, ובדומה לידוע משטח C כי מבנה המגורים הנדון תוכנן בהתאמה לתכתיב המבני אותו יוצר קיר החומה ומתארו. בנקודת מדרגו של זה ובהתאמה לו מוקמה עיקרה של המסה האדריכלית של המבנה אשר ביטוייה בקירותיו הפנימיים. כמו כן ניתן להניח כי השילוב של קיר החומה המדורג ומסת החלקלקה אשר שימשה כמדף תומך היוו אלו יחד תשתית איתנה לבנייתה של קומה שנייה ונשיאתה. תכנון מרחבה הפנימי של קומת הקרקע ברבים מבתי ארבעת המרחבים בארץ ישראל נעשה בהלימה לצורך בהקמתה של קומה שנייה אשר נישאה מעליו (נצר, 1987: 167). תוקף נוסף לקיומה של קומה שנייה בבניין האמור הוא שורת שלושת עמודי החוליות (מהם שרדו בסיסיהם בלבד) אשר התגלו צמודים למדיי לקיר W-5364 המהווה את קירו הדרומי התוחם של המבנה (במרחק של 0.4 מ') ובמרחק הנע בין 1.3 מ' ל- 2 מ' בין בסיס לבסיס. שורת העמודים יחד עם הקיר הבנוי היוו תשתית חזקה יותר לנשיאת תקרתו של המרחב האמור (חדר III) וחצר פתוחה מעליו.

תוקף לטענה זו, בבחירת מיקומם של מבני המגורים מתקופת הברזל א', מתקבל מבחינת מאפייניה האדריכליים של החומה הממשיכה לכיוון צפון מזרח בשטחים H ו – F (Finkelstein et al, 1993, p. 50. Fig. 4:1). באזור זה קיר החומה ישר ורציף  ונעדר קדמות ונסוגות ועל פי הידוע עד כה היישוב מתקופת הברזל אינו נמשך צפונה לאורכה של החומה בשטחים אלה. ייתכן כי  בחירה מושכלת דומה זו בבחירת מיקומם של המבנים בשטחים המערביים בתל: C הצפוני מבין השניים ו – J2 המהווה את המשכו מדרום, גם אם יש בה צורך בהשקעה והקצאת משאבים אנושיים רבים לפינוי שפכי החלקלקה, יש בה כדי להעיד על שני היבטים מרכזיים. האחד, ההיבט הכרונולוגי: ייתכן כי המבנים המערביים בתל שילה מייצגים שלב מאוחר יותר בתקופת הברזל א' והתרחבותו של היישוב מערבה. אלו מאופיינים ברמת בנייה ומורכבות תכנונית גבוהים באופן יחסי אל מול התמודדות עם בחירת מיקום טופוגרפי תלול (בשטח C). יחד עם זאת  אלו נעדרים ממגורות המהוות את אחד ממאפייניהם של יישובי התקופה (וייתכן כי זה ההסבר לנוכחותם הרבה של קנקני אגירה בחדר 335). לעומת זאת בשטח D הצפוני בתל שילה על גבי ראש האבן של החומה בחלקו הפנימי של התל התגלתה רצפת אבן גסה עליה התגלו שבריהם של קנקני שפת צווארון. כמו כן התגלו 14 ממגורות הפזורות מדרום לרצפה. על פי הנחתו של החופר (פינקלשטיין, 1987: 199) ייתכן כי הרצפה שימשה בסיס עליו הוקמו בקתות או אוהלים מאחר ולא נתגלתה בסמוך לה כל עדות לבניית קבע. כך שניתן להניח כי התפתחותו של היישוב בתקופת הברזל א' היא ממזרח (שטח D), המייצג את ראשיתו של היישוב למערב (שטחים C ו- J2).

היבט נוסף עוסק בחשיפה הדיאכרונית של מתיישביה של שילה בתקופת הברזל א' לשרידיה הקדומים יותר. בהנחה שראשית היישוב היה בחלקו הצפוני של התל בשטח D, הנעדר שרידים מבניים, נחשפו המתיישבים אשר התגוררו ככל הנראה בבקתות (פינקלשטיין, 1987: 199) לאורך זמן לשרידים ארכיטקטוניים אשר הותירו אחריהם תושביה מתקופות קדומות יותר. חשיפה ממושכת זו יצרה קשרי ם הכרתיים אשר ניתן לשער כי השפיעו על תפיסתם האדריכלית של בנאי שלבה השני של תקופת הברזל א' ושתוצרם הוא המבנים משטחים J2 ו- C. רנפרו (Renfrew, 1984: 390) עוסק בהבדל שבין המצאה  לחידוש. זה מציין כי תהליך המעבר של המצאות וחידושים בזמן ומרחב נתונים הוא היבט חשוב בגיאוגרפיה, אנתרופולוגיה וארכיאולוגיה. כמו כן זה יוצר הבחנה ברורה בין המצאה לחידוש ומדגיש כי חידוש הוא יצירה חדשה אשר עברה תהליך אדפטיבי המייצג את תפיסתם הקוגניטיבית של המאמצים אשר עברו תהליך קוגניטיבי הכרתי של בחירה מודעת (Innovation choise). דוגמא נוספת העוסקת בתנועתו של ממצא על פני מרחב ולתהליך המשך של תופעה זו ניתן למצוא "במודל התפוצה המעגלית" אשר בחן כמקרה מבחן גביעי כלילה מזכוכית אך ניתן ממננו להשליך על כל סוג של ממצא באשר הוא. זה בחן את מרחב הגרעין בו הומצא הממצא ותפוצתו למרחבי תפוצה משניים והמשך המאפיין תהליך זה (משתנה הזמן אינו קבוע) (גת, 2013: 424).

בשונה מן הידוע בשטח C המוגבל ברצועת נוף צרה, מבנה המגורים הנדון נחשף בחלקו הדרומי של שטח J2 בגבול שבין מדרגתו התיכונה לזו התחתונה המהווה מרחב נרחב יחסי (כ – 20X 50 מ') אשר אפשר את פיתוחו של היישוב בתקופת הברזל א' דרומה (תוצאותיה החלקיות של עונת החפירות בקיץ 2013, אשר דגמו חלקים מן המדרגה התחתונה הדרומית הראו שהיישוב מתקופת הברזל א' מתפתח מערבה ודרומה). חומת העיר מתקופת הברונזה התיכונה המייצגת את גבולה הצפוני של המדרגה התחתונה נבנתה על גבי מפלסו של הסלע הטבעי, אשר שיפועו של זה לכיוון דרום ומערב. חלקה הדרומי והדרום מערבי המוגבה של המדרגה הנדונה מלאכותי ומהווה תוצר של תהליכי הרבדה אשר נחסמו על ידי שרידי בנייה (אלה טרם נחשפו). שכבותיה העליונות הקרובות לפני השטח של המדרגה התחתונה מתוארכות על פי הממצא הקראמי שהתגלה בהן לתקופת הברזל א' אך אין מן הנמנע כי בנאי תקופה זו עשו שימוש בשרידים מבניים המתוארכים לתקופת הברונזה התיכונה II. מתארה של המדרגה ממערב למזרח נראה ככבש מתון אשר ייתכן כי מהווה כבש גישה עקיף שהוביל אל שער העיר בתקופת הברונזה התיכונה II אשר אחת הסברות היא כי זה ממוקם בחלקו הדרומי (ממזרח לכבש) של התל. דוגמא דומה לכך (עד כה מוגדר כמקרה בודד מתקופה זו) ידועה ממגידו (שכבות XII – XIIIA) (קמפינסקי, 1987, 111 - 112). האמור בשלב זה הוא בגדר הצעה בלבד אשר תבחן בעונות החפירה הבאות בתל שילה.

אל מול כמותם המוגבלת של הנתונים אשר נאספו עד כה, קשה לאמוד את מידת תכנונו העירוני של היישוב והיקפו. אחד הקריטריונים המקובלים להגדרת מידת התכנון העירוני הוא הגדרתם של שטחים פותחם ומערך רחובות. מתקופת הברזל א', מגוון ההגדרות העוסקות בתכנון עירוני הינו רחב, ונע בין אתרים בהם אין רחובות כלל והקשר האקולוגי שבין היחידות הבנויות נעשה על ידי השארתם של שטחים פתוחים שמתארם אינו סדור לבין יישובים אשר רמת תכנונם העירוני גבוהה (הרצוג, 1987: 210). בשלב זה קשה כאמור לאמוד את היקפו ואופן תכנונו (באם קיים) של היישוב מתקופת הברזל א' בשילה.

רמז לתכנון עירוני עשוי להיות נעוץ במעבר הגישה האלכסוני הפונה לכיוון צפון מערב המוביל אל מבנה המגורים. כאמור, מבנה המגורים ממוקם במפלס המדרגה התחתונה ששטחה נרחב המאפשרת התרחבותו של היישוב מן התקופה הנדונה. כבש המעבר הולך ומתרחב במתינות מדרום דרום מזרח לכיוון צפון צפון מערב. זה תחום ממערב על ידי קיר הבנוי שורת אבנים אחת W-5230 וממזרח על ידי קירו המערבי של מבנה המגורים W-5228. זה מרוצף על ידי אדמה כבושה. דגימה חלקית שנעשתה במרחב מצומצם ממערבו של קיר W-5230 הראתה שהקרמיקה הניגשת אליו מתוארכת לתקופת הברזל א' וייתכן כי האמור הוא במבנה נוסף מתקופה זו המופרד מן המבנה החפור שממזרח על ידי רחוב.

 

 

 

 

 

סיכום

נתוני עונת החפירות הנדונה מעלה הוסיפו נדבכים משמעותיים ביכולת הבנתנו את תמונת הממצא בחלקיו המערביים של תל שילה ומהם את יכולת הניתוח הבוחנת את הממצא הכולל הידוע עד כה של האתר. עולה כי תכונות הבוחן של חומת העיר מתקופת הברונזה התיכונה II שונות בחלקיו השונים של התל ושעל פי תיארוך קראמי יחסי ניתן להקדים את בנייתה של החומה בחלקו המערבי של התל לתקופת הברונזה התיכונה IIא' ולהצביע על התפתחות העיר מזרחה בשלביה המאוחרים יותר. עוד עלה כי מעבר לשונותה של האדריכלות הצבאית קיים שוני מהותי במאפייניה המבניים של חלקלקת החומה והרכב חומריה בין האזורים המערבי והצפוני.

מתוך בחינתם של שרידי היישוב המתוארכים לתקופת הברזל א' בחלקיו הצפון מזרחי של התל והמערבי עולה כי קיימת ככל הנראה תנועה מרחבית הכרתית מודעת. ראשיתה של זו בשלב היישוב הראשון  המאופיין בהיעדר שרידים אדריכליים בבקתות אשר הושתתו על גבי רצפת אבן גסה שנחשפה בראש חומת האבן שבשטח D (פינקלשטיין, 1987: 199) ומעבר איטי התפתחותי המייצג חשיפה לאורך זמן לשרידים מאובנים מתקופות קדומות יותר אשר השפיעו על תפיסתם האדריכלית של בנאי תקופת הברזל א' והבנתם את יחסי המרחב הנתון, ממצאיו הקפואים כחומת העיר ובנייתם המחדשת. בשלב  זה קשה כאמור לאמוד את מידת תכנונו העירוני של היישוב מתקופת הברזל א', אך אין ספק כי היישוב מתקופה זו התפתח על פי נתוני החפירה בשטח J2 לכיוון מערב ודרום וראשית לתכנון אורתוגונאלי אפשרי הנשען על כבש המעבר האלכסוני המוביל למבנה המגורים והמפריד אותו כך נראה מיחידה מבנית נוספת הממוקמת ממערב לו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רשימת מקורות:

 

איזנברג, עמנואל. (2011). ביצורי חברון בתקופת הברונזה. ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, 30: 14 – 32.

 

בונימוביץ', ש'. (1996). ביצורי תקופת הברונזה התיכונה בארץ ישראל כתופעה חברתית. קתדרה, לתולדות ארץ ישראל ויישובה, 82: 7 – 22.

 

גת, ע'. (2013). נרות רבי פיות וכלילות במבט השוואתי אזורי בין המדינות: ישראל, לבנון, סוריה, תורכיה, ירדן, מצרים, תוניס, קפריסין, יוון, איטליה וצרפת מן התקופה ההלניסטית ועד לתקופה המוסלמית הקדומה. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. אוניברסיטת חיפה.

 

דגן, י' וברדה, ל'. (2009). ירושלים, הר חומה – דוח סופי. חדשות ארכיאולוגיות, 120. http://www.hadashot-esi.org.il

 

דדון, מ'. (1997). 'כנסיית הבסיליקה' הביזאנטית בשילה. עתיקות, 32: 167 – 174.

 

הרצוג, ז'. (1987). תכנון היישובים והביצורים בתקופת הברזל. בתוך: ח' כצנשטיין, א' נצר, א' קמפינסקי ור' רייך. (עורכים). האדריכלות בארץ ישראל בימי קדם מן התקופות הפרהיסטוריות עד התקופה הפרסית. (עמ' 195 – 231). ירושלים: החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה.

 

מילבסקי, י'. (2008). עמינדב – דוח סופי. חדשות ארכיאולוגיות, 120. http://www.hadashot-esi.org.il

 

נצר, א'. (1987). בתי המגורים בתקופת הברזל. בתוך: ח' כצנשטיין, א' נצר, א' קמפינסקי ור' רייך. (עורכים). האדריכלות בארץ ישראל בימי קדם מן התקופות הפרהיסטוריות עד התקופה הפרסית. (עמ' 165 – 172). ירושלים: החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה.

 

נצר, א. (2000). ארמון על הים. עת-מול, 25 (4): 3 – 6.

 

עמירן, ר'. (1987). הקירמיקה הקדומה של ארץ ישראל מראשית התקופה הניאוליתית ועד חורבן בית ראשון. הוצאת מוסד ביאליק והחברה לחקירות ארץ ישראל ועתיקותיה: ירושלים.

 

פאוסט, א'. (2005) החברה הישראלית בתקופת המלוכה: מבט ארכיאולוגי. ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי.

 

פינקלשטיין, י'. (1987). הארכיאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים. הוצאת הקיבוץ המאוחד. החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה: תל אביב.

 

פינקלשטיין, י'. (1990). ההתנחלות בארץ אפרים מבט שני. בתוך: נ' נאמן וי' פינקלשטיין. (עורכים). מנוודות למלוכה היבטים ארכיאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל. (עמ' 101 – 130). ירושלים: יד יצחק בן צבי.

 

קמפינסקי, א'. (1989). מבוא לארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא. יחידה 6. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

 

קמפינסקי, א'. (1987). הביצורים בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת. בתוך: ח' כצנשטיין., א' נצר., א' קמפינסקי ור' רייך (עורכים). האדריכלות בארץ ישראל בימי קדם מן התקופות הפרהיסטוריות עד התקופה הפרסית. (עמ' 107 – 119). ירושלים: החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה.

 

רוזן, ב'. (1990). כלכלה וקיום בתקופת ההתנחלות. בתוך: נ, נאמן וי, פינקלשטיין (עורכים). מנוודות למלוכה היבטים ארכיאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל. (עמ' 403 – 416). ירושלים: יד יצחק בן צבי.