A+ 100%A-

מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהסגירה

                                                                                                                    מחבר:ד"ר אייל מירון

התקופה הכנענית ותקופת הבית הראשון

א. התקופה הראשונה: התקופה הכנענית (2000 - 1200 לפסה"נ)

כללית: הדמות היא תושב שילה מראשית התקופה הכנענית, בימים שבהם הוקמה העיר הראשונה במקום (סביב 1700 לפסה"נ)

אירועים מכוננים חברתיים, תרבותיים, טכנולוגיים, במהלך התקופה:

המצאת כתב האלף בית עם מספר סימנים מצומצם. המשמעות התרבותית אדירה: שוה ערך להמצאת הדפוס במאה ה15. הכתיבה והקריאה, הנחלת ידע והקניית זהות כל אלה היו עד עתה נחלת האליטות שהתמחו בקריאה וכתיבה באופן מקצועי. המצאת הכתב האלף ביתי תאפשר לכל אדם לשלוט במיומנות הזו. אפשר לקרוא לכך מהפכת הדמוקרטיזציה של הידע ושורשיה מונחים כאן. 

מהפכה חברתית-טכנולוגית: עד עתה יושבי הארץ היו נוודים למחצה. עתה התיישבות קבע בכפרים וערים, הקמת ערים מבוצרות (זו תקופת העיור השניה בתולדות ארץ ישראל) עם חומות אדירות, חלקלקות עפר, מגדלים ושערים. המשמעות התרבותית: חברה היררכית, שלטון עירוני, מיסוי והקצאת משאבים, שיטור ואכיפה, התמקצעות.

המצאת הקשת והקמרון: השימוש הראשון בהיסטוריה בקשת בארכיטקטורה בשערים של העיר ליש (דן של ימי המקרא) ושל העיר אשקלון. המשמעות התרבותית: זו המצאה של מרכיב שמלווה את ההיסטוריה האנושית מאז ועד היום (גם אם לא ברציפות).

השער הסורי: מופיע טיפוס של שער עיר שנקרא השער הסורי (מעבר עם תאים תאים מכל צד) משום שיש לו מקבילות בצפון סוריה המשמעות התרבותית: אחת העדויות על כך שאוכלוסיה צפונית מתיישבת בכנען.

הופעת גרזן פולחני בצורת כף יד, נדיר ביותר שמקורו בסוריה (כמוהו נמצא בשילה). המשמעות התרבותית: לא ברור למה הוא משמש, ולכן מיחסים אותו לפולחן כלשהו. הקשר לסוריה מחזק את התפיסה שחלק מאוכלוסיית הארץ הכנענית בתקופה זו מקורו בקבוצות מהגרים שבאו מצפון לארץ ישראל.

שינוי הדגם ההתיישבותי: מתחילים להתיישב יותר בהר ולכן מרכז הכובד של היישוב בארץ עובר ממישור החוף והעמקים אל עבר גב ההר. המשמעות התרבותית: לאורך רוב ההיסטוריה מישור החוף הוא האזור המיושב והחזק יותר אך לא בתקופה זו.

 

השפעה מצרית חזקה: ארץ ישראל נמצאת בין מסופוטמיה בצפון למצרים בדרום. ההשפעה המצרית מורגשת היטב. למצרים היו כמה מאחזים בכנען שהיתה ארץ מעבר ועברו בה שיירות ומסחר. כדי להבטיח שהמצב השקט יימשך כהני מצרים הכינו לוחיות חרס וצלמיות ועליהן כתבו קללות ("מארות") נגד אותם מושלי כנעניות שיעזו למרוד כנגד מצרים. הצלמיות נופצו אחר כך כסמל למה שצפוי למורדים כאלה או כחלק מטקס מאגי של הטלת הקללה.

אנשי התקופה: בראשית התקופה כנראה בעיקר מהגרים מאזורים שמצפון לארץ ישראל (סוריה ועוד).

 

מה קורה בשילה באותם ימים:

הקמת החומה: בתחילת תקופה זו קיים כאן יישוב ללא חומה אך במהלך התקופה נבנית חומה לעיר עם חלקלקה גדולה שנשענת עליה מבחוץ. (חלקלקה היא שפכים של עפר ואבן, משופעים שנשענים על החומה מבחוץ. לחלקלקה שלושה תפקידים: 1. היא מבטלת שטח מת ומקשה על התוקפים 2. היא לא מאפשרת לתוקפים להגיע אל בסיס החומה בנוחות ולערער אותה  3.היא תומכת ומייצבת את גוף החומה הבנוי אבן ואולי לבנים מעל.. עובי החומה הוא בין שלושה מטרים לחמישה וחצי מטרים. גובהה מגיע עד 8 מטרים. אורך החלקלקה מגיע ל25 מטרים ושיפועה כ25 מעלות.

מבני המחסנים: בחלק הצפוני של החומה בצמוד אליה מבפנים נתגלתה שורת חדרים שאינם אלא מרתפים של מבנים. בתוך המרתפים נתגלו כלי אגירה גדולים המעידים על תפקידם כמחסנים. באחד המחסנים נמצאו על הרצפה גרזנים מברונזה, כלי בצורת פר, שני כנים פולחניים, קערות מנחה וכד'.

מקדש: אין. אבל ריכוז הכלים הפולחניים (ראו לעיל) מלמד על כך שאולי היה מתחם פולחני שלא שרד או טרם נמצא.

בתי מגורים: בוודאי היו אך לא נמצאו.

 

הנקודה היהודית: במחקר המסורתי , על פי חלק מן החוקרים, זו אולי תקופת האבות.
 

ב. התקופה השניה: תקופת הברזל (התנחלות שופטים ובית ראשון).

הדמות היא צאצא רחוק של הנביא אחיה השילוני (שחי במאה העשירית לפנה"ס) החי בעת חורבן בית המקדש הראשון בירושלים ובא לבקר בשילה שבה יש כפר דל.

הדמות יכולה "לכסות" את תקופת ההתנחלות והשופטים (שרלוונטית לשילה) וכן את ימי הבית הראשון.

אפשרות אחרת היא שאחיה הוא סבו של מי שלימים יהיה הנביא אחיה השילוני (ראו פירוט בהמשך) והוא חי בראשית ימי הבית הראשון.

 

אירועים מכוננים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים, במהלך התקופה:

מבחינה פוליטית וחברתית פנימית:

תקופת ההתנחלות היא גם התקופה שבה יופיעו גורמים אתניים ומדיניים באזורנו וייצרו לעצמם ממלכות משלהם לצד הגורם היהודי: העמונים, האדומים, המואבים (ממזרח) הפלשתים (ממערב, בשפלה ובמישור החוף) והארמים מצפון.

במאה ה10 המעבר של עם ישראל ממבנה שבטי לראשית המלוכה. תחילתה של שושלת בת 400 שנה בירושלים (שושלת בית דוד), ירושלים הופכת לבירת עם ישראל. נבנה בית המקדש הראשון בירושלים. במהלך ימי הבית הראשון יילך מעמדו של בית המקדש ויתבסס אט אט  כמקום הפולחן הלגיטימי היחיד. זו תקופה של יצירה רוחנית שבה מתבלט במיוחד "מוסר הנביאים" שהוא חלק מן המורשת שתעבור לימים גם לנצרות ולאסלאם.

במהלך ימי הבית הראשון מועלה על הכתב חלק גדול מפרקי התנ"ך (חלקים משמואל, מלכים, דברי הימים, ספרי הנביאים).

הכתב העברי הופך נפוץ יותר ויותר.

במאה התשיעית מתקימות בארץ שתי ממלכות, ישראל הגדולה ויהודה הקטנה. ישראל תתקיים עד שנת 722 ותוחרב על ידי הבבלים ואילו יהודה תמשיך להתקיים עד שנת 586 לפסה"נ ותוחרב על ידי הבבלים.

בפוליטיקה הבינלאומית עוצמתה והשפעתה של מצרים על אזורנו דועכת ומן המאה ה9 לפסה"נ ואילך עולה כוחן של האימפריה האשורית (מן המאה התשיעית) ואחריה הבבלית (המאה השביעית) המשתלטות בתורן על הארץ.



מה קורה בשילה במהלך התקופה?

שילה רלוונטית בעיקר בחלק הראשון של התקופה (מאות 12-11 לפסה"נ). בימי הבית הראשון (1000 - 586), יש בה ישוב (הן על פי הממצא הארכיאולוגי והן על פי האזכורים המקראיים) אך מעמדה שולי ביותר.

מקורות היסטוריים: עד המאה ה11 לפנה"ס שילה היא הבירה הדתית והפוליטית הראשונה של השבטים לפי התיאור המקראי: מוקד דתי: "הנה חג ה' בשילו מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העולה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה". (שופטים כא יט). העיר מרכז ברית השבטים ובה עמד אוהל מועד ובה חולקו הנחלות לשבטים (יהושע יח א-יא; יהושע כ, א). "ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה וישכינו שם את אהל מועד והארץ נכבשה לפניהם" (יהושע יח, א).  בשילה מתארגנים לפעולה נגד בני ראובן גד וחצי המנשה שבונים מזבח פולחני אסור ליד הירדן (יהושע כא י - יב), משילה מתארגנים למלחמה נגד הפלשתים (שמואל א).

חורבן שילה בסוף תקופת הברזל 1 (המאה ה11 לפסה"נ) כנראה על ידי הפלשתים אחרי מלחמת אפק-אבן העזר כפי שנרמז מירמיהו (הכותב בסוף תקופת בית ראשון): "כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו אשר שיכנתי שמי שם בראשונה וראו את אשר עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל" (ירמיהו ז, יב-יד). בתהלים תיאור מפורט של חורבן שילה: "שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל, ויטש משכן שילו אהל שיכן באדם, ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר, ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר, בחוריו אכלה אש ובתולתיו לא הוללו, כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה, ויקץ כישן אדני כגיבור מתרונן מיין, ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו, וימאס באהל יוסף ובשט אפרים לא בחר, ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב" (תהלים עח נט-סח).

בימי הבית הראשון נדגיש בעיקר את מעמדה הסמלי של שילה המנושלת ממעמדה, אשר גם מבשרת חורבנות שיבואו:

קריעת ממלכת דוד ושלמה נעשית באופן סמלי בשליחות אחיה השילוני שבא מן המרכז הקודם שירד מגדולתו: הנביא אחיה השילוני בא משילה במאה העשירית לפנה"ס: "וירבעם יצא מירושלים וימצא אותו אחיה השילני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה: ויתפש אחיה בשלמה החדשה אשר עליו ויקרעה שנים עשר קרעים ויאמר לירבעם: קח לך עשרה קרעים כי כה אמר ה' אלהי ישראל הנני קרע את הממלכה מיד שלמה ונתתי לך את עשרה השבטים (מלכים א יא, כט-לב)."

חורבנו של בית ירבעם גם הוא מתבשר על ידי אחיה השילוני נציג : אחיה יושב בשילה ואליו שולח ירבעם מתרצה את אשתו להתחנן על חיי בנו אביה שחלה: "ויאמר ירבעם לאשתו קומי נא והשתנית ולא ידעו כי את אשת ירבעם והלכת שילה הנה שם אחיה הנביא הוא דבר עלי למלך על העם הזה...ותקם ותלך שילה...ויהי כשמע אחיהו את קול רגליה באה בפתח ויאמר: ...הנני מביא רעה אל בית ירבעם...והקים ה' לו מלך על ישראל אשר יכרית את בית ירבעם...והיכה ה' את ישראל...ונתש את ישראל מעל האדמה הטובה הזאת" (מלכים א יד, ב-טו). 

 

 

באופן סמלי מגיעים משילה אנשי שילה לזבוח בירושלים לאחר חורבן המקדש הראשון והם נרצחים על ידי ישמעאל בן נתניה: "ויבאו אנשים משכם משלו ומשמרון שמונים איש מגולחי זקן וקרעי בגדים ומתגדדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה'" (ירמיהו מא, ה-ו).

מה נמצא בשילה מתקופת ההתנחלות

במדרון המערבי של התל  נמצאו שרידי בתים ובהם תנור בנוי אבן, ומחסן ובו קנקני שפת צוארון. נמצאו ממגורות מדופנות ועוד. המבנים נחרבו במאה ה11 לפנהס והם עדות להרס שילה, כנראה בידי הפלשתים. נמצאו בהם שרידי מפולות לבנים שחלקן שרופות בגובה מטר. ממצא הקנקנים במחסן מלמד על ריכוז של תוצרת וניהול ריכוזי של היישוב ואולי על גביית מסים . אפשר לקשר זאת אולי לגביית מסים לצורך המשכן אך צריך לעשות זאת ברמיזה ולא כאמירה ברורה. 

ממצאים קטנים בעלי עניין לתצוגה:

3 קנקני שפת צוארון

ערימת צימוקים מפוחמים

 ידית של כלי עם ראש של איל

שפת סיר בישול עם ראש לביאה(?)

שברי כן פולחני עם עיטור דמויות סוסים לביאה ונמר תוקף אייל.

 חותם ובו שני צבאים משולבים

צלמית ללא ראש עם כתובת היירוגליפית המזכירה אולי מקדש

 קדרה עם עשר ידיות

 חותם מאבן שחורה (בקוטר 4 ס"מ) עם דמויות חיות מקרינות דוהרות

ערימה של גרגירי חיטה מפוחמים

 

מה נמצא בשילה מימי הבית הראשון

הממצא דל למדי: אחרי החורבן של המאה ה11 לפסה"נ היה פער ישובי קצר לפני ששילה יושבה שוב בברזל 2.  בחפירות בצד הדרומי נמצא קיר ארוך ומסיבי. בחפירות בצד הצפוני נמצאו קירות מברזל 2  וכן טאבון מתקופה זו.

ממצא נוסף הוא שבר של מזבח קרניים שזמנו אולי ימי הבית הראשון.
הנקודה היהודית: זו תקופת התבססות שבטי ישראל בארץ
 

אחיה השילוני-  קרוי על שם  אחד מאבות אבותיו שהיה נביא משילה שניבא בימי המלך שלמה (ראו הפרטים בציטוטים המקראיים לעיל).  חי בסוף ימי הבית הראשון, דבר המאפשר לו להתיחס למאות השנים שקדמו לו.

אפשרות אחרת היא שאחיה הוא סבו הזקן של הנער שלימים יהיה הנביא אחיה השילוני. הוא מאוד גאה בנכדו שיש לו נטיות רוחניות וסבור שהוא נועד לגדולות. אחיה עדיין  מתרפק על זכרונות הקרבת הקורבנות בשילה ומתרעם על כך שהפולחן עבר לירושלים. אחיה עומד ליד מזבח הקרניים שנחשף לאחרונה בשילה ומקטיר עליו קטורת. 

מאמין באלוהי ישראל. כמו כל בני שילה - גאוותו על הימים שחלפו ואינם עוד שבהם שילה היתה בירתו הראשונה של עם ישראל בתקופת ההתנחלות.

 באפשרות הראשונה שלפיה אחיה חי בסוף ימי הבית הראשון הוא נשען על קנקן שפת צוארון (מתקופת ההתנחלות) ששרד במשפחה, ומספר שלדברי הזקנים זה הוא שריד עתיק מהמחסנים של המשכן שהיה כאן לפני מאות שנים.

אם תיבחר האפשרות השניה ולפיה אחיה הוא סבו של הנביא אחיה השילוני הוא יעמוד ליד מזבח הקרניים ויקטיר עליו קטורת.

התקופות הבבלית, הפרסית, ההלניסטית והרומית מ586 לפסה"נ עד שנת 324 לספירה

אירועים מכוננים במהלך התקופה:

586 לפנה"ס- חורבן בית המקדש הראשון

539 לפסה"נ- כורש הפרסי כובש את בבל

538 לפסה"נ- הצהרת כורש המאפשרת ליהודים (בין השאר) לבנות מחדש את מקדשם ולחזור לארצם. ימי הנביאים חגי זכריה ומלאכי.

516 לפסה"נ- חנוכת המקדש הראשון ותחילת ימי הבית השני

444 לפסה"נ- ימי עזרא ונחמיה.

משמעויות: ראשית ימי הכנסת הגדולה כהנהגה דתית של העם היהודי.

גיבוש הזהות היהודית באמצעות חתימת אמנה בין העם לבין אלוהיו יומיים לאחר חג הסוכות בהר הבית  (האמנה כוללת התחייבות להיבדלות מעמי הארץ, שמירת מצוות, הפסקת המסחר בשבת, הקפדה על מצוות השמיטה, מס שליש השקל כל שנה למקדש, חלוקת האחריות להספקת העצים למקדש, הבאת הביכורים והמעשרות).

ראשית יצירתה של התורה שבעל פה (כיצירה של הכנסת הגדולה, ואחריה הסנהדרין והחכמים)

332 לפסה"נ - הכיבוש של אלכסנדר מוקדון ותחילת התקופה ההלניסטית (הלניזם =שילוב של התרבות היוונית עם תרבות המזרח)

המשמעויות: עד עתה הארץ היתה תמיד בהשפעה של תרבויות המזרח (מצרים אשור בבל פרס) עתה - לראשונה - ארץ ישראל תחת שלטון שיש לו מרכיב מערבי (יווני) מודגש.

תופעת ההתייוונות (אימוץ התרבות הלבוש המנהגים השמות ולעתים גם הדת של השליטים הזרים) תמלא תפקיד חשוב בדורות שיבואו

 

מה קורה בשילה: שרידים ארכיאולוגיים מהתקופה ההלניסטית: מבנים נמצאו בחלק הדרומי של התל. נמצאו גם מטבעות וכלים.

300 לפסה"נ - תקופת השלטון התלמיי בארץ ישראל (יורשי אלכסנדר מוקדון השולטים ממצרים)

200 לפסה"נ - תקופת השלטון הסילווקי בארץ ישראל (יורשי אלכסנדר מוקדון השולטים מסוריה)

167 לפסה"נ - גזירות אנטיוכוס

166 לפסה"נ - מרד החשמונאים

משמעויות: כניסה לשימוש בארץ של טכנולוגיית אמות מים המזינות ממרחקים הן את בית המקדש בירושלים, את ארמונות החשמונאים ועוד.

מבחינת המבנה הפוליטי לראשונה איחוד בין מעמד המלוכה למעמד הכהונה (מלכים כהנים חשמונאים)

הקמת ארמונות החשמונאים ביריחו

התפתחות הכתות בעם ישראל (פרושים צדוקים איסיים חסידים וכד')

תחילת כתיבת מגילות מדבר יהודה (על ידי האיסיים, לדעת חוקרים רבים)

שימוש מתרחב והולך בקברים ובהם כוכי קבורה (התופעה הופיעה עוד לפני התקופה החשמונאית)

63 לפסה"נ- תחילת הכיבוש הרומי (פומפיאוס הגדול)

37 לפסה"נ- הורדוס הגדול מולך בארץ כמלך יהודי בחסות הרומאים (אוטונומיה חלקית). ימי הלל שמאי ותלמידיהם

משמעויות: בתקופה זו ואחריה: בניית ערים בסגנון רומי (שומרון-סבסטיה, קיסריה ועוד).

בניית הר הבית והמקדש, בניית ארמונות במצדה ביריחו בירושלים ועוד.

הופעת הקבורה בגלוסקמאות

6 לספירה - מתחילה תקופת שלטון של הנציבים הרומים בארץ ישראל (ובכלל זאת הנציב פונטיוס פילאטוס שצולב את ישו).

משמעויות: התחזקות המגמות המשיחיות

צליבתו של ישו הנוצרי והיווצרות הנצרות הקדומה

41-44 - אגריפס הראשון מולך כמלך יהודי בחסות הרומאים (אוטונומיה חלקית)

ד"ר אייל מירון. ייעוץ אקדמי לפרוייקטים היסטוריים-ארכיאולוגיים. 0545:933805. ermeiron@netvision.net.il

 

44- 70 - תקופת הנציבים השניה

 

הממצא הארכיאולוגי בשילה מימי הבית שני:

 קבר כוכים.

 מטבע של המרד הגדול (נמצא בקבר).

הקירות ההרודיאנים במתחם הצפוני והטאבונים ההרודיאנים.

 כלי עשוי אבן הקשור כנראה בדיני הטומאה והטהרה על פי ההלכה היהודית, מטבע של הורדוס,

שקל צורי תלמיי

מטבע של אנטיוכוס הרביעי

מטבע חשמונאי

מטבע של פונטיוס פילאטוס,

 מטבע של אגריפס הראשון נכדו של הורדוס.

 

70 - חורבן הבית השני, הסנהדרין נודדת ליבנה.

משמעויות: משבר רוחני ותרבותי בעם ישראל, תחילתה של תקופה שתמשך עד ימינו ובה היהדות תסתגל למצב שבו היא דת ללא מקדש, והעם היהודי יסתגל למצב שבו הוא לאום ללא טריטוריה. תחילת הגלות. התחזקות מעמד החכמים וירידת מעמד הכהונה עד להיעלמותה בסופו של דבר כגורם הנהגתי. תחילת תקופת התנאים (תקופת המשנה).

סביב שנת 130: הרומים מקימים עיר אלילית בשם איליה קפיטולינה על חורבות ירושלים היהודית. הארץ מקבלת את השם פלסטינה. זאת על מנת לעקור סמלית את הזיקה היהודית לארץ. פורץ מרד בר כוכבא שאחריו דיכוי והרס של אזורים שלמים בארץ.

מה קורה בשילה בתקופה הרומית לאחר חורבן הבית השני: שרידים ארכיאולוגיים:

חומה רומית-ביזנטית-ערבית קדומה (נמצאה על ידי הדנים ותוארכה מחדש על ידי פינקלשטיין).

מערת הקבורה אל אסד ובה כלים רבים ושלדים רבים.

בחפירות במערב התל יש בניה רומית מאוחרת וגם ביזנטית עם פסיפסים.

 

בחפירה של עופר גת שרידי שריפה מהמאה השניה לספירה (אולי ממרד בר  כוכבא?).

לאורך החפירה בצד הדרומי של התל יש רחבה רומית מהמאה השניה ובה היו כלים.

נר רומי.

 

האוכלוסיה הדומיננטית באזור היא שומרונית.
השומרונים אינם מקבלים את קדושתה של ירושלים ובמקום זאת מקדשים את הר גריזים. השומרונים רואים את עצמם כישראל האמיתי. הם מחזיקים תורה משלהם ששונה בכמה ענינים מן התורה היהודית  וכתובה בכתב העברי הקדום. בתקופה זו הם מתחילים להתפשט ולגדול מספרית (בשונה מהיהודים שהדלדלו מאוד בעקבות דיכוי המרד הגדול ומרד בר כוכבא. השומרוני מעיר על כך שלאחרונה רואים יותר ויותר אנשים באזור שמאמינים בדת הנוצרית החדשה. הוא יכול להתיחס לשליטים הקודמים של שילה בדורות הקודמים בהסתמך על המטבעות שהוא שולף מציקלונו.

 שומרוני שמאמין באלוהי ישראל וזאת בשונה מחבריו עובדי האלילים המאמינים ביופיטר אבי האלים, מינרווה אלת החוכמה, יונו אשת יופיטר, פלוטו אל השאול, נפטון אל הים, אפרודיטה אלת היופי והאהבה וכו.

 

התקופה הביזנטית

אירועים מכוננים חברתיים, תרבותיים, טכנולוגיים, במהלך התקופה:

313- צו שמוציא קונסטנטינוס הופך את הנצרות לדת מותרת

324- קונסטנטינוס משתלט על כל הקיסרות הרומית ובכלל זאת ארץ ישראל. הנצרות דת מועדפת.

325- ועידת ניקאה, הועידה הכנסייתית הראשונה, שבה נקבעים עקרונות חשובים באמונה הנוצרית

330- הקמת קונסטנטינופול

380 - הקיסר תיאודוסיוס הופך את הנצרות לדת רשמית של האימפריה

מעמד ארץ ישראל: מבחינה מדינית ב358 הארץ חולקה לשני מחוזות. במרכז הארץ פלסטינה פרימה ובירתה קיסריה ואילו דרום הארץ עם הנגב וחלקים מסיני הם פלסטינה סלוסטריס כלומר המבורכת ובירתה פטרה (בירה נוספת חלוצה).

ב390 ארץ ישראל חולקה לשלושה מחוזות: פלסטינה פרימה שכללה את יהודה, השפלה, דרום השומרון, הנגב וחלק מעבר הירדן ובירתה קיסריה, פלסטינה סקונדה שכללה את הצפון-הגליל  ועבר הירדן (כולל ערי הדקאפוליס) ובה ישבו רוב יהודי הארץ ובירתה בית שאן, ופלסטינה טרטיה בנגב שבירתה חלוצה. חלוקה זו תישמר פחות או יותר גם על ידי האסלאם הקדום.

כללית במאה ה4- בניית כנסיות ברחבי האימפריה. ארץ ישראל הופכת נוצרית אך יש בה מיעוטים ובכלל זאת היהודים.

דמוגרפית: גידול משמעותי באוכלוסיית הארץ. היישוב בנגב פורח.

נוצרת "הגיאוגרפיה הקדושה": ארץ ישראל נתפסת כגיא חיזיון שבו התרחשו הסיפורים הנזכרים ברית הישנה (כלומר התנ"ך היהודי) והברית החדשה. נוצרי שעולה לרגל מגיע עם ידיעות על מה קרה בארץ הקודש והוא מבקש לראות את המקומות. התיירות הצליינית מתפתחת, ולצידה זיהויים של המקומות הקדושים הנזכרים בכתובים, מתפתחת תעשיית מזכרות לעולי הרגל, מורי דרך ועוד.

ירושלים הופכת לעיר קדושה לנצרות, נבנות בה כנסיות ענק, הר הבית הרוס ומוזנח ויהודים עולים לרגל להר פעם בשנה בתשלום, על מנת לבכות על חורבות המקדש.

נבנים מנזרים ראשונים בארץ ישראל

במאה ה5 אוודוקיה הקיסרית אשתו של הקיסר תיאודוסיוס השני בונה את חומת ירושלים.

ד"ר אייל מירון. ייעוץ אקדמי לפרוייקטים היסטוריים-ארכיאולוגיים. 0545:933805. ermeiron@netvision.net.il

 

מאות 5 - 6: השומרונים בארץ ישראל בשיא עוצמתם. הם מדוכאים על ידי הביזנטים ומורדים כנגדם חמש פעמים בתקופה זו.

המאה השישית: הקיסר יוסיניאנוס הגדול בונה את כנסיית הגיה סופיה בקונסטנטינופול ואת כנסיית מריה ניאה האדירה בירושלים.

614: הפרסים הסאסאנים בהנהגת המלך ח'וסרו השני כובשים את ארץ ישראל מידי הביזנטים למשך 15 שנה. ירושלים נכבשת ואוכלוסייתה הנוצרית נטבחת.

629: הביזנטים חוזרים: הקיסר הביזנטי הרקליוס משתלט מחדש על ארץ ישראל.

מה קורה בשילה באותם ימים:

אזכורים היסטוריים של שילה:

אב הכנסיה אוסביוס איש קיסריה במאה הרביעית מזכיר ששילה רחוקה 12 מילין משכם (אונומסטיקון 156, 28) הוא מספר ש"שילה, שבט אפרים, כאן הארון נח מתחילה ועד ימי שמואל".

 הנוסעת הנוצריה אגריה במאה הרביעית מספרת על "המקדש ההרוס בשילה ושם גם קבר עלי הכהן".

הנוסעת הנוצריה פאולה בסוף המאה הרביעית מספרת (על פי דיווחו של הירונימוס): "מה אספר על אודות שילה, שם נראה עד היום המזבח החרב"

 מתרגם התנ"ך ללטינית, הירונימוס איש בית לחם מזכיר אותה גם כן, גם הוא מספר ש"שילה, בשבט אפרים, מקום בו ארון העדות וארון האלוהים נשאר עד ימי שמואל" (פירוש לצפניה א; מכתב 108).

הנוסע הנוצרי תיאודוסיוס במאה השישית  מזכיר את שילה שבה היה ארון הברית.

מפת מידבא: שילה מופיעה במפת מידבא שנמצאה בעבר הירדן המזרחי בתוך שרידי כנסיה ביזנטית. ליד שילה במפה נאמר "שילה - מקום הארון". במפה לא מופיעה הכנסיה של שילה שהיתה מוכרת כבר במאה הרביעית.

חשיבותה של שילה בנצרות: חשיבותה של שילה סמלית בנצרות בשל הפסוק "לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילו ולו יקהת עמים" (בראשית מט,י) אשר הובן בפרשנות הנוצרית כמתיחס לשיבתו של ישו.

ממצא ארכיאולוגי:

חומה רומית-ביזנטית-ערבית קדומה (נמצאה על ידי הדנים אך תוארכה מחדש על ידי פינקלשטיין). שלוש כנסיות לפחות (מתחת למרכז המבקרים, הבסיליקה, ומתחת לג'מע אל יתים).

שכונת המגורים הביזנטית בחפירות של מיכל .

 פסיפס האילות עץ הרימון והדגים מכנסיית הצליינים.

 פסיפס נוסף בתוך מעגל מוקף מסגרת מרובעת המזכיר את האחים פורפיריוס ויעקב  ברצפת כנסיית הצליינים.

ד"ר אייל מירון. ייעוץ אקדמי לפרוייקטים היסטוריים-ארכיאולוגיים. 0545:933805. ermeiron@netvision.net.il

 

כתובת הפסיפס "אדוננו יברך את סילה"

 פסיפס מהכנסיה בג'אמע אל יתים המזכיר את שמה של שילה.

 מאגר המים העגול ליד העצים במרכז המבקרים הישן.

הבפטיסטריום שמעבר לרחוב שליד ג'אמע אל יתים.

כותרת קורינתית יפה מהבסיליקה.

פסיפס מגן דוד מהבסיליקה.

תליון זהב

 

הנקודה היהודית: בשנת 400 לערך נחתם התלמוד הירושלמי בטבריה. בשנת 500 לערך נחתם התלמוד הבבלי בבבל.

351 מרד יהודי שכשל (מרד גאלוס) נגד הביזנטים בארץ ישראל (גליל ושפלה בעיקר)

361-363: הקיסר הביזנטי יוליאנוס "הכופר" יוצא כנגד הנצרות ומבקש להקים את המקדש היהודי בירושלים. החלו בהכנות אך המפעל נעצר סופית בשל מותו של יוליאנוס במסע מלחמה.

במהלך התקופה: החמרת היחס הרשמי ליהודים וללא נוצרים באמצעות חקיקה מפלה. איסור נישואי יהודים ונוצרים, חסות על יהודים שהתנצרו, איסור על יהודים להחזיק עבדים שאינם יהודים או עבדים נוצרים (דבר שפירושו מכה כלכלית אנושה על המשק היהודי של העולם העתיק). איסור על נוצרים להתגייר.

ב360 בימי הנשיא הלל השני בארץ ישראל נקבע לוח שנה יהודי קבוע שאינו תלוי בראיית הירח לקביעת ראשי חודשים וחגים.

מאות 5- 6: חשוב לציין שלמרות האיסור על בניית בתי כנסת אנו עדים לבנייתם בברעם, בכפר נחום, בנערן ובמקומות רבים נוספים במאות 5-6.


 

התקופה המוסלמית, הצלבנית, האיובית הממלוכית והעות'מאנית

 

מאורעות מרכזיים:

638 - ירושלים נכבשת על ידי המוסלמים, תחילת השלטון המוסלמי בארץ ישראל.

כאן מתחילות למעלה מאלף שנות שלטון מוסלמי בארץ ישראל (מלבד 200 שנה של שלטון צלבני נוצרי), עד המאה העשרים. במאות השנים הראשונות של הכיבוש המוסלמי הנוצרים עדיין מאוד דומיננטיים בכל הארץ ורואים אותם בכל מקום אך אט אט מתגברת הנוכחות המוסלמית. היחס ליהודים אף הוא סובלני למדי ומרכז ההנהגה היהודי יושב בטבריה. אזור צפון השומרון סבל מירידה דרסטית בסוף התקופה הביזנטית בשל דיכוי המרידות השומרניות והרס האזור. דרום השומרון שונה ממנו משום שהישוב בו היה ברובו נוצרי ולכן יש בו המשכיות והוא לא נפגע במעבר בין התקופות.

661- עליית שושלת בית אומייה. בתקופה זו (691 -705)- המוסלמים בונים את כיפת הסלע ואת מסגד אל אקצא בירושלים וכן ארבעה ארמונות ענק בירושלים, שני ארמונות ליד הכנרת וארמון נוסף ליד יריחו. בשנת  715  המוסלמים האומיים מייסדים את העיר המוסלמית החדשה היחידה, היא רמלה. ארץ ישראל וירושלים נחשבים למקומות מקודשים ומרכז השלטון המוסלמי נמצא בסוריה. בשנת 749 פוקדת רעידת אדמה קשה את ארץ ישראל אשר הורסת מקומות ישוב רבים.

750 -  עליית השושלת המוסלמית העבאסית. נפסקות ההשקעות המאסיביות בארץ ישראל כפי שהיה בתקופה האומיית שכן יש ירידה במעמדה של ארץ ישראל תחת שלטון זה שיושב בבגדאד. אחת הדמויות המפורסמות ביותר בשושלת העבאסית היא הארון א-רשיד המוכר לנו מסיפורי אלף לילה ולילה.

970- המוסלמים הפטימים השיעים ממצרים משתלטים על ארץ ישראל. מקורות מן הגניזה במאה ה11 מספרים על כך שמרכז ההנהגה היהודי נמצא בירושלים (אליה עבר מטבריה בזמן לא ידוע) ומספרים על עליה לרגל של אלפי יהודים אל העיר בחגים.  

1071 - המוסלמים הסלג'וקים משתלטים על ארץ ישראל. ההנהגה היהודית עוזבת את ירושלים לצור ומשם לדמשק.

1099 - הצלבנים מגיעים לארץ ישראל. טבח נורא במוסלמים וביהודים. כיבוש ירושלים ואחר כך גב ההר והשומרון, ומאוחר יותר עבר הירדן המזרחי ומישור החוף. לראשונה בהיסטוריה מאז ימי החשמונאים תהיה בארץ ישראל מדינה (ממלכה) עצמאית, שבירתה ירושלים. הנוסע היהודי בנימין מטודלה שבספרד מטייל בארץ ומזכיר את שילה. רוב יושבי הארץ הם מוסלמים ונוצרים וישנו מיעוט דל של יהודים.

1187 -  צלאח א-דין המוסלמי מגרש את הצלבנים ומתחיל את התקופה המוסלמית האיובית. נקודה יהודית: בתקופה זו הרמב"ם עולה לזמן קצר לארץ ישראל ומשם ממשיך עם משפחתו למצרים שם הוא ישתקע ויהפוך לרופאו של הסולטאן האיובי.

1192 - ממלכה צלבנית שניה ובירתה עכו מיוסדת במישור החוף. בשנים הבאות היא תתפשט לאזורים שונים בארץ.

1260 - תחילת התקופה הממלוכית בארץ. התקופה תימשך עד 1516 (הכיבוש התורכי העות'מאני). הממלוכים (בערבית: עבדים) הם תופעה מיוחדת, מדובר בקבוצה גדולה של אנשים שנחטפו על ידי המוסלמים או נרכשו על ידי סוחרי עבדים מוסלמים על מנת להפוך אותם לעמוד השדרה של הצבא המוסלמי במקומות רבים ובמיוחד במצרים וסוריה. הם אוסלמו, והפכו ללוחמים הטובים ביותר בתקופתם. הממלוכים של מצרים מרדו באדוניהם האיובים ב1250 ובעשר השנים הבאות השתלטו על מצרים ארץ ישראל וסוריה.   ב1267 הרמב"ן עולה לארץ ישראל (ירושלים ועכו).

1291 -  הממלוכים כובשים את עכו ומביאים את קיצה של הממלכה הצלבנית השניה.

המשמעות היא חיסול השלטון הנוצרי בארץ ישראל למשך מאות השנים עד 1917 עם הכיבוש הבריטי.

ב1300 לערך מגיע לארץ ישראל אישתורי הפרחי מספרד אשר משתקע בבית שאן וחוקר את ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה. הוא הראשון בעת החדשה המזהה מחדש נכונה את מקומה של שילה על בסיס שיקולים גיאוגרפיים היסטוריים.

1516 - התורכים העות'מאנים כובשים את ארץ ישראל מידי הממלוכים. עד סוף המאה ה16 זו תקופת פריחה ושקט אך בסוף המאה תתחיל תקופת הידרדרות של האימפריה (שחיתות, שלטון לא יעיל, ירידה כלכלית) שתימשך עד נפילתה של ארץ ישראל ב1917 לידי הבריטים.

המאה ה18 ימי התקיפים המקומיים, שיושבים בעכו ושולטים על חלקים מארץ ישראל: דאהר אל עומר ואחריו אחמד אל ג'זאר

1799 - מסע נפוליאון לארץ ישראל, המצור על עכו והכשלון הצרפתי לכבוש את הארץ

1831- ארץ ישראל נכבשת מידי העות'מאנים לעשר שנים בידי מוחמד עלי שליט מצרים. בתקופה זו יש רפורמות מקומיות בארץ ישראל שמקילות על המיעוטים. המצב הבטחוני משתפר.

מסוף שנות השלושים של המאה ה19 תקופת שינויים ורפורמות באימפריה העות'מאנית זו תקופת התנט'ימאת (הרפורמות). ארץ ישראל נפתחת לעולם. נכנס הטלגרף, אוניות קיטור מביאות נוסעים מאירופה וארה"ב, כניסת הרפואה המודרנית, המעצמות האירופאיות (צרפת, אנגליה,גרמניה ועוד) רוכשות אדמות ומקימות מנזרים, בתי חולים קונסוליות ועוד. מתחיל המחקר המדעי של ארץ ישראל.

ב1837 אדוארד רובינסון, חוקר ארץ ישראל מגיע לארץ ומזהה אתרים רבים וביניהם שילה.

1917 כיבוש הארץ על ידי הבריטים.